Tukipedia

• ניו-קסל היא מחלה נגיפית (מחלה שמקורה בוירוס) קשה שפוגעת בכל בעלי הכנף ובמיוחד בכל עופות המשק בכללם - התוכים. בארץ היו בשנות התשעים שתי התפרצויות ניו-קסל בתוכיים שמקורן היה בתוכיים מיובאים, ובשנת 2002 התפרצות בתוכיים שמקורה בעופות משק. מחלה זו פוגעת במיוחד במערכת העצבים, אך גם במערכת הנשימה, מערכת העיכול ובכלי הדם, וגורמת לתמותה מרובה.
• בעופות משק קיימת חובת חיסון, כשהחיסון מבוצע באמצעות תרכיב חי הניתן על-ידי עירפול, טיפטוף לעין או במי השתייה, ובאמצעות תרכיב מומת הניתן בזריקה לשריר.
• יונים ותוכיים ניתן לחסן באמצעות הזרקת תרכיב מומת, אך היות ולא מקובל לחסן תוכיים, הופעת נוגדנים של ניו-קסל בדם תמיד תעיד על חשיפת הציפור לנגיף. ציפורי שיר ניתן לחסן בעירפול בתרכיב חי. שאר העופות שבפינת החי (טווסים, פסיונים, חוגלות, עופות מים, דורסים וכו') יש לחסן לפי הוראות השירותים הווטרינריים כפי שיתפרסמו מעת לעת. ניתן לזהות נוגדני ניו-קסל מטיפת דם בודדת הספוגה בנייר סופג אצל כל רופא וטרינרי למחלות ציפורי נוי, באמצעות ערכת אימונוקומב.

המחלה היא מחלה מדבקת רשומה, וחלה חובת דיווח לשירותים הווטרינריים בכל מקרה של איבחון או חשד לקיומה. 

סימני מחלה אופיניים
במקרים רבים אין המגדל מאבחן את סימני המחלה בציפור אלא בשלב שהמחלה אנושה. הסיבה לתופעה זו היא נסיונם של הציפורים להסוות כל סימן חולשה מתוך אינסטינקט הישרדות טבעי. 

התבוננות בהפרשות (לשלשת)
זהו אמצעי פשוט וחשוב למעקב אחר בריאות הציפור. רצוי לרפד את הכלוב בנייר נקי - מגבות נייר או נייר עיתון - בכדי לאפשר מעקב יומי אחרי תדירות, כמות, צבע, צורת, הרכב וצמיגות ההפרשות.
הפרשה טבעית של ציפור מכילה שלושה מרכיבים: 

1. צואה - זו ההפרשה שמקורה במזון מעוכל. בהתאם להרכב הדיאטה ייתכנו הבדלים בצבע ובהרכב ההפרשה. מזון המורכב בעיקר מגרעינים גורם להפרשות כהות, שחורות או ירוקות, ואחידות. לעומתן, ציפורים הניזונות ממזון מכופתאות מפרישות צואה רכה יותר וחומה. 
2.  שתן - חלקו הנוזלי בדרך-כלל צלול. תזונה עשירה בירקות ופירות מגדילה את הפרשת השתן. 
3. אורטים (גבישי חומצה שתנית) - הפרשה מִשְחָתִית לבנה שמקורה בכליות. מופיעה בשתן או על הצואה.
    סטיות מההפרשות שתוארו לעיל ניתן למצוא בציפורים בתקופת ההטלה או בגוזלים, במיוחד אם הם ניזונים מלאכותית (הזנת יד), וכן בהפרשה הראשונה בבוקר, הפרשות בעת הכבדה ועצבנות, או הפרשות לאחר ארוחה שהכילה מזון בצבע מיוחד (במיוחד ירקות ופירות מסויימים). טיפולים תרופתיים רבים, כולל אלו הניתנים בזריקה, משנים את צבע ההפרשות. רצוי להתבונן מדי פעם בהפרשות הרגילות על-מנת להכיר מיד סטיה מהרגיל. 

עזרה ראשונה: בעזרה ראשונה המוגשת לציפור חולה יש חשיבות מיוחדת לשתי נקודות: חום ומזון. עד לטיפול הווטרינרי יש לדאוג למזון ולחום מתאימים.
חום: יש להחזיק ציפור חולה בטמפרטורה של 30⁰_C-27⁰_C. רצוי שבכל משק ציפורי נוי יהיה אינקובטור או ארגז שבתוכו ניתן להחזיק ציפור חולה בטמפרטורה הנ"ל. ניתן לחמם כלוב במנורה אינפרה-אדומה של 100 וואט, מנורת שולחן או על-ידי גוף חימום.
יש להימנע מחימום יתר של הציפור.
נשימה מואצת והרחקת הכנפיים מהגוף מצביעים על חימום יתר.
מזון: ציפור המפסיקה לאכול תמות. לכן יש להתאמץ ולעודד ציפור חולה לאכול. יש לקרב את האיבוסים למקום שבו הציפור יושבת. במידה והיא על הרצפה, יש לפזר מספר אבוסים על הרצפה. יש להציע לציפור מזון שהיא מעדיפה בדרך-כלל, וגם לנסות להאכיל מהיד. בהאכלת יד יש להגיש מזון נוזלי (שימורי אֶנְשׁוּר בטעם תות-שדה, דופילאט, דייסה מוכנה להאכלת יד של גוזלים).
 קפה חזק ומתוק גורם להגברה זמנית של החיוניות, על-מנת לגשר על הזמן עד שתגיע לטיפול וטרינרי.
ככל שהציפור קטנה יותר, הצורך בעזרה מיידית גדול יותר.
 אין לטפל בציפור באנטיביוטיקה (אלא לאחר איבחון וטרינרי) או בתרופת פלא, אלכוהול או שמנים שונים.