קאקאפו

Strigops habroptilus

Kakapo

הופעה חיצונית:

לקאקאפו נוצות בצבע ירוק-טחב, באיזור הגב ישנם כתמים שחורים. בבטנו, בצווארו ובפניו הנוצות צבועות בצבע צהבהב-חום בהיר, לעתים נדירות מאוד נצפה קאקאפו שכל גופו בגוון זה.

אורך:

60 ס"מ

משקל:

3000 גרם

מצב בטבע:

על סף הכחדה

נישה אקולוגית:

ניו זילנד, תוחלת החיים שלו למעלה מ-60 שנה..

תזונה בטבע:

תזונתו של הקאקאפו היא מיוחדת מאוד, הקאקאפו ניזונים מפירות מיוחדים, לדוגמא פירות עץ ה-"רימו" (באנגלית: Rimu), ה-"קאחיקאטי" (באנגלית: Kahikatea), מגרעינים, לדוגמא גרעיני ה-"מאנוקה" (באנגלית Manuka), מצוף, עלים ופטריות.

רעש:

רועש מאוד

רבייה:

הקאקאפואים מגיעים לבגרות מינית בגיל 5 שנים והנקבות לא מגלות עניין בזכרים לפני הגיען לגיל 9-11 שנים. הקאקאפו לא מתרבה כל שנה ושיעור הילודה שלו מוערך כאחד מהנמוכים בקרב העופות. הרבייה מתרחשת רק בתקופות שבהן העצים מלאים בפירות והמזון קיים בשפע. ועץ הרימו, שחביב על הקאקאפו, מצמיח כמות פירות רבה רק אחת לשלוש או חמש שנים, ולכן באזורים שבהם הרימו הוא עץ השולט ביערות, הם המקומות היחידים בהם הקאקאפו עדיין חי בטבע. בניגוד לרוב התוכים, הרבייה מתרחשת לעתים נדירות בלבד. זכריי הקאקאפו לא משתתפים בגידול הצאצאים. לקאקאפואים יש טקס חיזור הנקרא "לֱק" שבו מתאספים קבוצה של זכרים באיזורי המחייה ומתחילים להתחרות אחד בשני כדי להרשים את הנקבות ולהזדווג איתן. הנקבות בוחרות בבן הזוג לפי איכות ההצגה שלו. אין חיבור בין בני הזוג ומטרת ההיכרות של הקאקאפואים היא הזדווגות בלבד. לאחר טקס הלק, הזכרים משמיעים קולות חזקים בתדר נמוך כדי למשוך אליהם את הנקבה. הקולות האלו נקראים בימבום, הזכרים יוצרים אותם ע"י ניפוח שק בבית החזה שלהם. הבימבום מתחיל בעוצמה חלשה שעם הזמן הולך וגובר. קולות הבימבום יכולים להישמע למרחקים גדולים. במשך תקופת הרבייה הזכרים משמעים את הקולות במשך 8 שעות כל לילה וכל זכר עושה אלפי בומים בזמן זה. תהליך החיזור/רבייה עשוי להימשך כשלושה עד ארבעה חודשים. בתקופה הזו הזכר מאבד המון אנרגיה ועלול להוריד עד כחצי ממשקל גופו. הנקבה בונה את הקן על הקרקע באיזור מסווה ע"י צמחייה או לחלופין בגזעי עצים חלולים. למרות הנזק שעלול להיגרם לביצים, הנקבה נאלצת לעזוב אותם בלילה כדי למצוא מזון לעצמה. גוזלי הקאקאפו, בשונה משאר משפחת התוכאים בוקעים מהביצה תוך 30 יום. הגוזלים בוקעים כשהם מכוסים בפלומה אפורה, הגוזלים פורחים מהקן בגיל 10-12 שבועות, אך לעתים מאכילה האם את גוזליה באקראי עד לגיל 6 חודשים.

תנאי גידול:

מכיוון שהקאקאפו נמצא בסכנת הכחדה הוא נמצא ברשימת CITES 1, בעולם נשארו פחות מ-100 קאקאפואים בטבע ולא נודע מעולם על הקאקאפו בתור חיית-מחמד כך שאין מידע כיום על תנאי הגידול בשבי של הקאקאפו.

מידע נוסף:

הקאקאפו הוא התוכי הכבד בעולם והוא התוכי היחיד בעולם שאינו יכול לעוף כלל. הגורם הראשון להקטנת אוכלוסיית הקאקאפו הוא הגעת בני האדם הראשונים לניו זילנד. לפני כ-1000 שנה, מתיישבים שהגיעו מפולינזיה צדו את העוף לצורך אכילה ולצורך עורם ונוצותיהם של הקאקאפואים שאותם שיבצו בשכמיות או במעילים מפוארים ואף השתמשו בראשם המיובשים קישוט אוזניהם. ומכיוון שהקאקאפו לא יכול לעוף, ריחו החזק וחולשתו היה הקאקאפו טרף קל ולמאורים ולכלבים שהביאו איתם. ביציהם וגוזליהם היו גם הן מטרה קלה לחולדה הפולינזית, שגם היא הגיעה עם בני האדם אל האיים. ובנוסף לכך, כריתת העצים והריסת שטחי הצמחייה ע"י המאורים צמצמו משמעותית את מרחב המחייה של הקאקאפו. עד הגעתם של האירופאים כבר נכחד הקאקאפו מאיזורים רבים באיים. בשנת 1891 קבעה ממשלת ניו זילנד כי האי רזולושן הקרוב לחופי המדינה הוא שמורת טבע אסורה לציד. בשנת 1903 הועברו שלושה קאקאפואים מהאי רזולושן לשמורת הטבע האי אוטורו שמצפון-מזרח לאוקלנד, אך חתולי הבר שחיו באי טרפו את כל השלושה. ב1912 הועברו הקאקאפואים שנשארו לאי קאפיטי הממוקם מצפון-מערב לוולינגטון. אחד מהם שרד עד שנת 1936, למרות שהיו את חתולי הבר באי בחלק מהתקופה הזו. בסביבות שנות העשרים של המאה ה-20 נכחד הקאקאפו באי הצפוני של ניו זילנד, ובאי הדרומי קטנה מאוד אוכלוסייתו. אחד מאיזורי המחייה האחרונים שנותרו לקאקאפו היה איזור מסוים בפיורדלנד בדרום-מערב האי הדרומי של ניו זילנד, שם במשך שנות השלושים של המאה ה-20 הם נראו או נשמעו לעתים קרובות, ולעתים נאכלו ע"י ציידים והמקומיים. במשך שנות ה40 של המאה ה-20 דיווחים על צפייה בקאקאפו הלכו ונעשו נדירים. כיום אוכלוסיית הקאקאפו שנשארה נמצאת תחת מעקב תמידי של הקבוצה להבראת הקאקאפו, המטרה - לשמר את המין. ההצלחה היחסית של מאמצי השימור נזקפת לפיקוח על רביית העופות שנשארו. הקאקאפו מועברים לפעמים בין ארבעת האיים - קודפיש, מאוד, אנצ'ור וצ'אלקי כדי להגן מטורפים וכדי להגדיל את סיכויי הרבייה שלהם. זכרים הידועים כעקרים מוחזקים הרחק מהנקבות כדי למנוע הזדווגויות שלא יביאו תוצאות. תוחלת החיים שלו למעלה מ-60 שנה.