מידע נוסף: 

פאראקיט שקט ומקסים. אסור לגדל אותם כלהקה אבל אפשר לשים גוזלים ביחד. קיימות מוטציות כגון: אופליין ובטן אדומה. תיאור: טורקיזן - תוכי עשב או בשמו הלועזי urquoisine Grass Parakeet גדל בבר בחלקה הדרומי מזרחי של אוסטרליה. הטורקיזן משתייך למשפחה של תוכוני עשב המונה שישה מינים המשתייכים למשפחת הנאופמות. הטורקיזן גדל בסביבה צחיחה למדי, בעיקר ליד מקורות מים מדבריים. מופיע בזוגות או להקות קטנות ונודד בעקבות גשמים מזדמנים. מקנן בנקבות בענפים וגזעים בעיקר של עצי אקליפטוס. אורכו 20 ס"מ. ראשו של הזכר צבוע בכחול עמוק עד מעבר לעיניים, גופו וכנפיו צבועים בירוק על כנפיו מופיע כתם חום כהה עברות התעופה הראשיות כחולות. גחונו צהוב ירוק לעיתים צבוע קצת באדום בבטן התחתונה. נוצות הזנב העליונות ירוקות והתחתונות צהובות. הנקבה צבועה בצבעים דומים אך דהויים והיא חסרה את הכתם החום על הכנף. כמו כן מופיע פס לבן בחלקה התחתון של הכנף אשר נעלם אצל הזכר בתום תקופת ההתבגרות. צעירים דומים במופעם לנקבות. התיאור מתייחס למופע הבר של התוכון. על יתר הצבעים נדבר בהמשך הכתבה. כל הטורקזנים המוחזקים היום בידי מגדלים מקורם בריבוי בשבי. אוסטרליה אשר חוקקה חוק להגנת חיות הבר בתחומה אסרה איסור חמור על לכידה ומסחר של בעלי חיים. החל משנת 1963 אוסטרליה אינה מאפשרת להוציא שום בעל חיים מתחומה. כך שכל שוחרי הטבע למינהם, יכולים להיות שקטים ורגועים שכל הציפורים האוסטרליות המצויות היום בידי מגדלים בארץ, ובעולם מקורם בגידול בשבי. את הטורקזנים כדאי לגדל בכלובים אשר אורכם הוא בין 1 מ' ל 2 מ' רוחבם בין חצי מטר וגובהם בין 1 מ' ל 2 מ'. בעיקרון לא רצוי לבנות כלובי רבייה אשר אורכם הוא למעלה מ 2 מ'. גוזלי הטורקיזן אשר ידועים בפחדנותם הרבה עשויים לחבוט את ראשם בקיר ברשת ממול ולמות מעוצמת החבטה. צמצום טווחי התעופה שומר על חיי הגוזלים. כמו כן ישנם מגדלים אשר מדפנים את פנים הכלוב ברשת דייגים בעלת חורים קטנים במיוחד. למגדלים בסוללות לא רצוי לשים זוגות טורקזנים סמוך אחד לשני. סביר להניח שבתקופת הרבייה יהיו הזכרים עסוקים במלחמות טריטוריה במקום הספקת מזון לגוזלים ולאם הדוגרת. את הטורקזנים ניתן בהחלט לגדל יחד עם ציפורים אחרות כגון זברות, תורי יהלום, כנריות ושאר ציפורים שוחרות שלום. מאוד לא רצוי לגדל זוגות נוספים ממשפחת הנאופמות באותו כלוב שכן בעונת הרבייה הם עשויים לריב עד מות אחד הזכרים. גוזלים וציפורים בוגרות מחוץ לעונת הרבייה ניתן בהחלט לגדל בכלובי תעופה משותפים. חשוב מאוד , הטורקיזן אינו רגיש לקור יש למנוע רוח פרצים בכלוב אך בכל מקרה להשאיר דופן לאוורור רצוי מזרחית. מזונם של הטורקזנים הוא פשוט וניתן להשיגו בכל חנות לבעלי חיים. אני נוהג לערבב את מזונם בעצמי. התערובת המומלצת על ידי היא כדלהלן: לפחות ארבעה סוגי דוחן שונים. דוחן לבן, צהוב ואדום, סיטריה צהובה ואדומה, ולפחות 20% חפורית או בשמה העממי "בוראה". כמו כן אני נוהג להוסיף קמצוץ גרעיני חמניות וחתיכת גזר או תפוח עץ מתוק. ירק הוא תוספת חשובה מאוד. בקיץ אני נוהג לגדל בגינה את הצמח שנקרא רגלת הגינה או "ריג'לה" בשמו העממי. בחורף אני נוהג לקטוף ירק ענן משולי גינות אשר נאכל ברעבתנות רבה ע"י הציפורים. בעונת הרבייה רצוי מאוד להוסיף מזונות רכים כגון תערובת ביצים המכילה יוד וניתנת לקנייה בחנויות לבעלי חיים, כמו כן יש להוסיף גרעינים שונים אשר הושרו במים למשך 12 שעות. למי שיש סבלנות כדאי לקטוף באביב דגניים בשלבי הבשלה שונים כגון שיבולת זנב העכבר או שיבולת שועל. מזון זה נצרך בהתלהבות רבה ולדעתי הוא גם האהוב ביותר על הציפורים. במידה ומתאפשר רצוי מאוד להאכיל פעמיים ביום תערובות רכות בזמן גידול הגוזלים. רבייה: הוטרקזנים מתבגרות מינית בגיל שנה ובהחלט אפשר ורצוי להכניס ציפורים בנות שנה למעגל הרבייה של המגדל. החיזור מתחיל בדרך כלל בסוף חודש דצמבר והוא מאופיין בתעופות מהירות תוך כדי סיחרור מהיר בין הקצוות הרחוקים של הכלוב. החיזור מלווה בצפצופים רמים וצורמים בין בני הזוג. אצל הטורקזנים אין גילויי חיבה וסירוק הדדי בין בני הזוג והקשר היחיד ביניהם הוא האכלת הנקבה ע"י הזכר והזדווגות. אין צורך להתרגש במידה והזוג רב שעות ארוכות, זוגות אלו הוכיחו עצמם כפוריים ביותר. הטורקיזן הוא תוכון שקט וניתן לגדלו בכל שכונת מגורים ללא כל חשש מתלונות על רעש מצד השכנים. בסוף דצמבר כדאי לזווג את הזוגות הרצויים ולהוסיף עצם של דיונון ליצור מקור סידן זמין ויוד הדרוש מאוד בעונת הרבייה. את קופסאות הקינון שגודלן הרצוי הוא 17 ס"מ ובעומק של 35 עד 40 ס"מ רצוי לתלות בכלובים לא לפני ה 15 לחודש מרץ. רצוי להתקין סולם בתוך הקופסה כדי שהאם לא תקפוץ על הביצים. הביצים הראשונות יוטלו בחצי הראשון של חודש אפריל. לפני כן עלולים להיות עדיין ימים קרים והתוכיות עלולות לסבול ממה שקרוי בפי המגדלים כליאת ביצה לכן אין מה למהר עם הכנסת הקופסאות. טורקיזנית מטילה בממוצע כחמש ביצים, אבל רבים מאוד הם המקרים בהם מוטלות 7 ואפילו 8 ביצים בהטלה אחת. הטורקיזנית מתחילה לגדור החל מהביצה השלישית או הרביעית למרות שהיא מבלה את רוב זמנה בקופסה מהטלת הביצה הראשונה. למעשה היא יושבת בסמוך לביצים ואינה דוגרת בשלב זה. הביצים בוקעות לאחר כ 20 יום ובעשרה ימים ראשונים הנקבה לא יורדת מעל הגוזלים אלה כדיי להתפנות. את תפקיד ספק האוכל לוקח על עצמו הזכר. זכרי הטורקיזן מצטיינים כאבות מסורים מאוד. בכל פעם שתופיעו ליד הכלובים ירוץ הזכר הלוך וחזור בחזית הכלוב ויתחנן לאוכל נוסף. זכרו עליו לספק את צרכי האם והגוזלים הצעירים לכן יש לדאוג לזמינות מזון רך בכמויות גדולות. רצוי לא להגזים בכמות האוכל הרטוב בגלל האפשרות שיתקלקל בימים חמים. במידה ורוצים לשים טבעות זיהוי מגדל על רגלי הציפורים, יש להשתמש בטבעות מסוג N שקוטרן הפנימי הוא 4 מ"מ. הגוזלים יוצאים מהקופסא בגיל חודש ובימים הראשונים הם פחדנים בצורה יוצאת מהכלל. לפעמים הם חובטים את עצמם עד זוב דם על דפנות הכלוב. בימים הראשונים כדאי להאכיל את הציפורים ולהסתלק לנקודת תצפית רחוקה מהכלובים כדי שהגוזלים לא יזיקו לעצמם. נקבת הטורקיזן מסוגלת לדגור עד ארבע פעמים בעונה אך זה מאוד לא רצוי. כדאי לאפשר לזוג לדגור מקסימום שלוש פעמים בעונה. אך במידה והזוג גידל שמונה גוזלים בשתי הדגירות הראשונות יש להסיר את קופסת הקינון לאחר גמילת הגוזלים בשגר השני. את הגוזלים הבוגרים יש להעביר לאחר כעשרה ימים מיום שעזבו את הקופסה, אחרת הזכר עלול לפגוע בזכרים שבהם. הטורקיזנים גדלים בשביה לאורך זמן כנראה כבר מסוף המאה ה 19. לאורך השנים נולדו ופותחו מוטציות רבות ומגוונות של צבעים שונים. כיום ניתן לראות טורקיזנים בגווני צהוב שונים. טורקיזנים שהזכרים שבהם קיבלו בטנים אדומים מהגחון ועד הזנב. מרהיבים במיוחד הם הזכרים הצהובים בעלי גחון אדום מלא לכל אורכו והם גם היקרים שבהם. כמו כן ניתן לראות מוטציה אשר נקרת " אופלין" אשר בה מתחלפים מיקומי הצבע על הציפור. לדוגמא הגב הופך לצהוב ואדום הכנפיים ירוקות כתומות והכתם החום על הכנף של הזכר יופיע גם אצל הנקבה. במוטציה זאת רצוי לקבוע את מין הציפור לפי בדיקת כרומוזומים אשר נבדקים בדגימת דם קטנה שנלקחת מהציפור בכל גיל שהוא. ניתן ליצור הכלאות עם בני מין קרובים מקבוצת הנאופמות אך הדבר אינו רצוי מכיוון שהגוזלים כולם נולדים עקרים.