תוכים בתעופה - קקדו

קקדו
מאת: צבי דגן

תעופת העופות
העופות מיטיבים לעוף, התעופה מסייעת להם בחיפוש אוכל ומאפשרת להם להימלט בקלות מאויבים. נוצות הכנף - האברות - מסייעות לעופות במעופם. נוצות הזנב מסייעות בהיגוי בזמן המעוף.
אופן המעוף
כיצד ממריא העוף? תחילה דוחפות אותו רגליו כלפי מעלה. בשעת המעוף מתקפלות רגליו ונצמדות אל הגוף, והכנפיים נפרשות לצדדים. בזמן השהייה באויר העוף מניע את הכנפיים מטה ומעלה, או דואה ומנצל זרמי אוויר חמים כדי להתרומם. על העוף ליצור זרם אוויר מול כנפיו; הוא מוריד את כנפיו בכוח, כשהנוצות סגורות ויוצרות משטח. בעזרת פעולה זו הוא עולה מעלה, בעקבות יצירת כוח עילוי.
כוח העילוי נוצר בזכות המבנה המיוחד של הכנף (קעור בחלק העליון וקמור - בתחתון), הגורם לזרימה מהירה יותר של האוויר מעל הכנף הקמורה מאשר מתחתיה. בחלק העליון של הכנף נוצר לחץ אוויר נמוך, ובחלק התחתון לחץ גבוה - המרים את העוף. העוף מרים את כנפיו הפרושות כלפי מעלה, כאשר הנוצות פתוחות והאוויר חודר ביניהן. התנועות האלה חוזרות שוב ושוב, וכך העוף ממשיך במעופות.
מספר עובדות על תעופת הציפרים
מהירות המעוף של הנחליאלי מגיע לכ-25-40 קמ"ש.
מהירות המעוף של הברווזים ל-60-75 קמ"ש.
הסנונית יכולה להגיע ל-160 קמ"ש.
ומהירות המעוף של הסיסים מגיע ל-350 קמ"ש.
עופות גדולים בעיקר הדורסים מנצלים זרמי אוויר חם העולה מעלה ודואים על פני האוויר בלי להניע כלל את הכנפיים.
צורת המעוף
לא כל העופות עפים באותה צורה. עופות גדולים וכבדים כמו ברווזים, מכים בכנפיים כל העת.
עופות קטנים חוסכים אנרגיה, ובעת הנעת כנף אחת לשנייה הם גולשים באוויר.
יש עופות בעיקר הדורסים, המרפרפים בכנפיהם כאשר הם עומדים באויר ומחפשים טרף. גם הצופית מרפרפת בכנפיה בזמן שהיא יונקת צוף מתוך הפרח.
הפעם הראשונה
היכולת לעוף היא תכונה מולדת בעופות כמו הליכה אצל בני אדם. העופות לא צריכים ללמוד לעוף, אך עליהם לתרגל את הפעמים הראשונות. בתחילה הגוזלים מעופפים בסמוך לקן, מענף לענף או לחפץ קרוב. אחר-כך הם מתלווים להוריהם בחיפוש מזון, ולבסוף הם יוצאים לבד לדרך חדשה.
נדידה
הנדידה היא תופעה שקיימת בקרב בעלי חיים; בעונות קבועות של השנה נודדות קבוצות של בעלי-חיים בתוואים קבועים. אצל העופות קיימת הנדידה פעמיים בשנה. העופות הנודדים הם עופות החיים בחצי הצפוני של כדור-הארץ אצל העופות מתקיימות נדידה פעמיים בשנה. העופות הנודדים מחליפים שטחי מחיה קייציים בשטחי מחייה חורפיים. ישראל היא הגשר היבשתי היחיד המשמש את הציפורים הנודדות לאזורי הקינון שלהן; מאירופה ואסיה דרומה לאפריקה - בסתיו, וחזרה צפונה באביב.
בכל סתיו עוזבים עופות רבים את האזורים הצפוניים, שבהם החורף קר מאוד ומושלג, והמזון מתמעט או נעלם (למשל חרקים) ונודדים לארצות שבהן האקלים חם והמזון נמצא בשפע. נדידת הסתיו היא בכיוון דרום, ונדידת האביב היא חזרה אל ארצות הצפון. בקיץ מצוי שפע מזון (חרקים ומכרסמים) בארצות הצפוניות, מספר שעות האור גדל בארצות מסויימות ומגיע עד ל-20 שעות אור, דבר המאפשר גידול מהיר של דורות אחדים של צאצאים.
רוב העופות לא נודדים באותו מסלול בסתיו ובאביב, למרות שנקודת המוצא של נדידת הסתיו היא היעד שאליו יחזרו בנדידת האביב. מדענים רבים רצו להבין כיצד יודעים העופות מתי להתחיל לנדוד ובעיקר כיצד הם מתמצאים בדרך הארוכה.
הלהקה
עופות רבים נודדים בלהקה. רוב העופות נודדים בלהקות גדולות ומיני עופות שונים מסודרים בתוך הלהקה בסדר שונה. הפרושים למשל נודדים בצורת סרט רצוף. העורבים והקאקים יוצרים עננה שחורה. ברווזים, אווזים, עגורים, וברבורים נודדים בצורת האות V. החותר בראש הסרט או ה-v יוצר גלים באויר. הבאים אחריו "רוכבים" על גלי האוויר (ולכן עפים במרחק קבוע זה מזה), וחוסכים אנרגיה, כמו הגולשים על הגלים בים. עופות דורסים נודדים ללא סדר קבוע ובשיירות דלילות.
התמצאות
לעופות יש חוש התמצאות טבעי. יש להם שעון ביולוגי רגיש מאוד לשינויים באורך היום והלילה. עופות שמוצאם בארצות אירופה הצפונית יודעים כי הגיע העת לנדוד, כאשר היום מתחיל להתקצר. כאשר היום מתארך, זהו אות לעופות לחזור לארץ מוצאם. לצורך הניווט נעזרים גם בפני הנוף, הרים, נחלים וחופי ימים. הם נעזרים בשדה המגנטי של כדור הארץ, בקולות (משברי הים) ובריחות.

המסע נערך בדרך כלל בגובה של 400 מטר בלבד, אך מעל פסגות הרים גבוהים הוא עשוי להגיע ל-9,000 מטר גובה.
תקופות שהייה
בישראל יש כ-470 מיני עופות, המתחלקים על פי תקופות שהייתם בארץ לחמש קבוצות עיקריות:

עופות קיציים:עופות המגיעים לישראל באביב, מקננים ושוהים בה בחודשי הקיץ. בסתיו הם נודדים דרומה, לארצות החום, ושבים חזרה באביב. בין העופות: אנפה גמדית, רחם וסיס.

עופות חורפים: עופות שמגיעים לארץ בעונת הסתיו, בעיקר מאירופה הקרה והמושלגת, שוהים בישראל בעונת החורף, הקלה יחסית, ועוזבים עם בוא האביב. בהם נחליאלים, חסידות, זרזירים שחפים ועוד.

עופות יציבים: עופות שנמצאים בארץ בכל ימות השנה, כמו דרורים, עורבים, נשרים ודררות.

עופות חולפים: אלה הם העופות החולפים מעל ישראל בסתיו, בדרך לארצות אפריקה. עופות אלה לא שוהים בחורף בישראל, ובאביב הם שוב ניראים בדרכם חזרה. עם העופות האלה נימנים השקנאי, השלך ועיט החורף.

עופות מזדמנים: אלה עופות נדירים, המזדמנים לארץ אחת לכמה שנים, דוגמת זרזיר הארבה, הברבור, הפורפירה ואחרים.