האכלת-יד, חברות וטיפול בגוזלים
שלב א - צריך להוציא את הגוזל מההורים שהזפק שלו לא מלא כי לא מומלץ להאכיל שהזפק עדין מלא מההאכלה של ההורים..
שלב ב - סידור המקום שבו הגוזל נימצא (אומנת, קופסת פלסטיק וכדומה).
שלב ג - הכנסת הדייסה: מומלץ להכין את הדייסה ביחס של 1:3 (חלק אחד אבקת הדייסה ושלושה חלקים מים), שהטמפרטורה שלה תהיה בסביבות ה- 370C. צריך לזכור שכשמאכילים מספר גוזלים הדייסה מתקררת, לא מומלץ לחמם במיקרוגל כי זה עושה לדייסה חלקים חמים מידי ולעלול לשרוף לגוזל את זפק.
שלב ד - מומלץ להשתמש במזרק - ממלאים את המזרק בדייסה, בפעמים הראשונות צריך לתפוס בעדינות את ראשו של הגוזל שיבין שאנחנו באים להאכיל אותו, ולהכניס את המזרק בעדינות מצד שמאל של הגוזל (צד ימין שלכם) ולהתחיל לשפוך לו את הדייסה לפה לאט לאט. אחרי שהגוזל מבין שאנחנו מאכילים אותו הוא יתחיל להזיז את הראש קדימה ואחורה במהירות ולהזיז את הכנפיים (קוראים לזה תגובת ההאכלה).
שלב ה - פה בעצם מסתימת ההאכלה - אחרי שהתוכי אכל את הכמות הרצויה צריך להסתכל על הזפק שלו לראות אם הוא עדין ריק, אפשר גם למשש אותה ולראות אם הוא קצה כזה הוא מלא אם הוא עדין רך צריך להאכיל עוד קצת..
שלב ו - ככל שהגוזל גדל מתחילים להאכיל פחות פעמים ביום כמות יותר גדולות - פה מתחילה תקופת הגמילה.
תקופת הגמילה:
בתקופה זו הגוזל יאכל כמות גדולה של דיסה בבוקר בלבד וצריך להציג לו סוגים שונים של מזון כמו פירות,ירקות,דוחן,גרעינים וכו. שהגוזל יתחיל לגעת באוכל היבש יש להוריד את כמות הדיסה בבוקר ולעלות את האוכל המוצק עד הפסקת הדיסה לגמרי. חשוב לשמור על נקיון הקופסא שבה נמצאים הגוזלים ולהחליף נסורת /נייר כל מספר ימים, בנוסף לכך חשוב לשמור גם על הגיינה של כלי ההאכלה נקיונם וחיטויים לאחר כל האכלה.
לאחר תקופת הגמילה הגוזל ניקרא תוכי האכלת יד/מוחתם וזה סוף ההחתמה..
היום | הטמפרטורה | ||
1 - 7 | 370C | ||
87 - 14 | 360C | ||
15 - 21 | 350C | ||
22 - 28 | 340C | ||
29 - 35 | 330C | ||
36 - 42 | 320C | ||
43 - 49 | 310C | ||
50 - 56 | 300C | ||
57 - 63 | 290C | ||
גוזלים |
|
קיימים כיום בחנויות מגוון דיסות להאכלה קחו את המתאימה למין הציפור.
קיימות שתי אפשריות האכלה, האחת ע"י כפית מכופפת (אני ממליץ) והשניה ע"י מזרק וזונדה (צינורית). כפית מכופפת אולי יותר מלכלכת אבל ככה נותנים לתוכי לאכול בצורה טיבעית בלי לדוחף לו בכח ע"י מזרק וזונדה, אלא אם תשתמשו במזרק ללא הזונדה. אני מצרף פה טבלאות גיל וזמנים להאכלה על אף שאני מאמין בשיטת ה"זפק מתרוקנת זפק מתמלאת".
טבלת גיל ההאכלה בימים ומספר הפעמים שיש להאכיל בכל יום:
הגיל בימים | מספר ההאכלות ביום |
8 - 14 | 5 |
15 - 24 | 4 |
25 - 34 | 3 |
35 - 45 | 2 |
46 - גמילה | פעם בלילה |
בזמן הגמילה:
- יש להשאיר לו כל יום מזון מוצק פירות גרעינים ועוד מגוון.
- יש לבדוק כל פעם שבזפק הגוזל יש מזון מוצק בכדי לקבוע אם נגמל.
- הגוזל קצת ירזה הן מפני שכמות המזון שאנו נותנים לו ירדה והן מפני שהוא מכין את עצמו להיות קליל יותר בכדי לעוף.
- כשהגוזל כבר אוכל וזפקו מלא זה הסימן עבורכם שאפשר להפסיק את האכלת הדיסה ורק לגוון במזונות מועשרים.
בהצלחה.
* תוכים קטנים מתפתחים ומגדלים נוצות יותר מהר מגדולים, לכן רצוי להוריד את הטמפרטורה באומנת בפרקי זמן קצרים יותר.
סרט: http://www.parrotparrot.com/birdmovies/babies1.mpg
ההכנה-
קודם כל עושים בפלטות הקטנות (שהם חזית האומנת כלומר שתי הצדדים שלה) חורים: באחת הפלטות שני חורים לא גדולים כל כך לאיורור ולכסות אותם ברשת.
בפלטה השניה לעשות שני חורים קטנים להעברת כבל חשמלי (על האופן יש פירוט בהמשך).
אחרי שעשיתם חורים יש לחבר את כל הפלטות של העץ כדי לקבל מעין קופסה גדולה מעץ בצורת מלבן, עדיין לא לחבר את הדלת השקופה כדי שיהיה יותר נוח לעבוד.
אחרי שכל הפלטות מחוברות צריך לחבר את המנורות, קיימות שתי אפשריות - האחת - (הרגילה והפשוטה): שלוש חורים קטנים להעברת הכבל החשמלי של המנורות לסגור את הכבלים וזהו. והשנייה - מי שמסתבך עם הכבלים יכול לעשות 2 חורים לא גדולים מידי בעובי של כבל מאריך, ולקנות ב- 30 - 40 שקל בית מנורה אם שקע שאפשר לחבר לחשמל וכך אפשר להרכיב עליו מנורה וזהו, במצב כזה צריך לעשות "כיסוי למנורה, הנה הדרך: מכניסים לתוך האומנת פלטה או שתיים דקה של עץ אם חורים עגולים שהחום יעבור (לא להתקמצן על חורים חשוב שיגיע הרבה חום לגוזלים), וככה ה"מדף" הזה מונע מהגוזל להתקרב למנורות. אפשרות אחרת היא - להכין רשת מתכת שתעטוף את הנורה.
חשוב מאוד לזכור שהמדף אמור להיות רחוק לפחות כמה ס"מ מהמנורות למנוע חימום יתר והתלקחות של העץ, באותו תא של המנורות לשים צלוחית מים קטנה בשביל הלחות. רשמתי שני חורים בכוונה כי כמו שאמרתי עדיפות לשתי מנורות לפחות בכדי שיהיה יותר אפשריות חום מה שעוזר בשליטה על הטמפרטורה בפנים.
לאחר מכן, כשמסיימים את חיבור המנורות יש להדביק מד-חום לאומנת, מד חום זה אחד הדברים החשובים באומנת, זה מראה מה הטמפרטורה באומנת ואם צריך להדליק מנורה נוספת או לכבות השניה. לאחר הרכבת המדחום מגיעים לשלבים הסופיים, על ריצפת האומנת יש לשים 2 או 3 לוחות דקים של עץ ולהניח עליהם את קופסת הפלסטיק. קופסת הפלסטיק צריכה להיות עבה ומרופדת בנייר סופג או 2 - 3 ס"מ נסורת גסה. האומנת די גדולה ותספיק למספר קופסאות כאלה.
לאחר מכן הרכבת הדלת - את הדלת אפשר להרכיב מלמעלה או מקדימה. מחברים אותה מצד אחת לאומנת והצד השני נשאר חופשי בכדי לפתוח ולסגור בנוחיות. האומנת הזו עוזרת המון ושימושית להחתמת גוזלים כמעט בכל גיל ולכל סוגי התוכים. ובוודאי - את כל התוכים הבסיסים כמו: לורים, קוניורים, קוואקרים ואפילו קצת יותר גדולים.
היא מצויינת גם לגוזלים קטנים כמו קוקטיילים דררות ודומיהם.
כעת נעבור לשלבי הבניה:
א- את הגוף החימום (אם הוא מנורה) רצוי למקם אותו במרכז האומנת וכך יהיה חום שווה +- באומנת. אם זה פלטה חימום, יש למקם אותה בחלק העליון של האומנת ע"י ברגים... ושזה יהיה כ- 3-4 ס"מ
מהתקרה...
ב- את המאורר יש למקם מתחת לגוף חימום, {בין אם הוא מנורה ובין אם הוא פלטה} כ- 2 ס"מ מהגוף חימום וכך הוא יפזר את החום בצורה הכי טובה.
ג- טרמוסטט, יש לחבר את החיבורים בין הטרמוסטט לבין הגוף חימום ואם הטרמוסטט הוא דיגיטלי אז צריך "לכייל" אותו כי הוא מגיע לא מדויק {טועה} וע"י הכיול מכוונים אותו, את הכיול מבצעים פעם אחת בלבד.
ד- את השנאי מחברים לטרמוסטט\ישיר למאורר אני הייתי ממליץ לחבר דרך הטרמוסטט.
ה- אם הקופסה עשוייה מקלקר אז כדי לשים בתקרה חומר בידוד, לוח עץ יכול להיות טוב למטרה זו. אם היא מעץ אז לא אמור להיות בעיה יש לעשות מס' חורים אם מקדחה כדי שיהיה זרימה של אוויר וחילוף אוויר.
כל מה שנרשם פה נבנה על ידי בעבר, חוץ מזכוכית.
בהצלחה,
את כל החומרים שצינתי, למעונינים, יש לי אותם למכירה, וגם אני ישמח לעזור בשלבי הבניה
הטלפון שלי הוא 0504440646
למי שיש שאלות אני כאן.
תגובות
מוחתם ומורגל והאכלת יד זה אותו דבר?
מוחתם ומורגל והאכלת יד זה אותו דבר?
האכלת יד", "החתמה", "חִבְרוּת" ו"אילוף"
קיימים הבדלים בין המושגים האלה:
"האכלת-יד": המושג מתייחס לתוכי (או כל בע"ח אחר) שהופרד מהוריו בגיל צעיר מאוד והואכל ע"י בני אדם. תוכי כזה אינו בהכרח תוכי מאולף.
"החתמה": ניצול תכונה מולדת של גוזלים (ובמיוחד - אפרוחים) לראות ביצור הראשון שנגלה לעיניו כ"הורה". זאת ניתן להעשות אך ורק בגיל צעיר מאוד, סמוך לבקיעה (האכלת-יד היא רק האמצעי להחתמה.)
"חִבְרוּת" (מה שנקרא לפעמים "הרגלה"): יצירת קשר אינטימי עם התוכי שמתרגל אל האדם. כדאי לעשות זאת בגיל צעיר ככל האפשר משום שאז קיים סיכוי טוב יותר להצלחה. אבל, ניתן לעשות בכל גיל, עם כי התהליך קשה יותר, צריך סבלנות רבה, ולא תמיד מצליחים בכל התוכים.
ובהקשר להנ"ל, קיים מושג נוסף - "אילוף": נועד כדי לחנך את התוכי ולהרגילו למשמעת, להיררכיה ושיראה בך כ"ראש הלהקה". ניתן לעשות זאת בכל גיל. גם כאן - ככל שיעשה מוקדם יותר - סיכויי ההצלחה טובים יותר.