קולות בעלי החיים

ציוצי הציפורים
כמה פעמים שמענו ציוץ של ציפורים שונות רובן נשמע לנו אותו דבר. "כל הציפורים מצייצות אותו דבר", "לכל הצרצרים אותו צרצור" ו"לכל התרנגולות אותו קרקור". לנו, נשמעים קולות בעלי החיים דומים. אצל הציפורים ניתן למצוא מגוון רחב של ציוצים, לכל מין הקולות המיוחדים שלו. כנ"ל לצפרדעים, כך גם לחגבים ולמעשה לכל שאר בעלי החיים. לכל מין יש את הקול האופייני לו. קולות שבני מין אחרים לא יבינו.

קריאות ושירה
אצל העופות אנו מכירים שני סוגים של קולות - קריאות ושירה ולכל אחת מהן מטרות שונות. השירה מושמעת בעיקר בעונת החיזור והרבייה ובעיקר על ידי הזכרים. משמעות הקריאות הם יותר לתקשורת חברתית בין הפרטים בתוך המין. ההבדל בין הקריאה לבין השירה טמון במבנה ובמורכבות של הצליל. בעוד הקריאות מורכבות מחזרה קצרה, מהירה וחד גונית של הקול, הרי שהשירה מאופיינת באוסף רחב ומגוון של קולות מורכבים המושמעים לאורך זמן. למרות שמבנה הקריאה פשוט, קיימות קריאות רבות המשמשות לתפקודים שונים: קריאות מצוקה, קריאות אזהרה, קריאות כיוון, קריאות תקיפה, קריאות מלחמה ועוד.
בניגוד לקול שמופק אצל בני האדם בגרון העליון, אצל מרבית העופות מופק הקול ממבנה שונה הנקרא קולן או גרון תחתי (Syrinx) הממוקם בתחתית הגרון באזור שבו מסתעפות הסינפונות. מספרם של השרירים המיוחדים המפעילים את מיתרי הקול מלמד על איכותו של "הזמר" ככל שמספרם של השרירים קטן יותר כך איכות זימרתה של הציפור נמוכה יותר. ככל שמספר השרירים גדול יותר, איכות זימרתה של הציפור גבוהה יותר.
לדוגמה: אצל יונים ניתן למצוא זוג אחד בלבד של שרירים ואצל ציפורי השיר יש בדרך כלל שבעה זוגות של שרירים. לא פלא, אפוא, שאנו נהנים מאוד לשמוע את זימרתם היפה של ציפורי השיר ופחות של היונים. לא רק מספר השרירים משפיע על הקול, אלא, קיימת השפעה, גם לאורך קנה הנשימה שבתחתיתו ממוקם הקולן. לדוגמה, קולו העמוק והנמוך של העגור נובע מגרונו הארוך של קנה הנשימה.

ישנם מיני עופות שחסר להם הקולן (גרון תחתי), לדוגמה, חסידות לבנות. למרות המחסור בקולן, אין זה אומר שאין שומעים אותן. בעונת החיזור של החסידות הלבנות ניתן לשמוע קולות דפיקה רמות. קולות אלו בוקעים כתוצאה מהקשה של השפה העליונה של המקור והשפה התחתונה של המקור.

"הם לא נולדים זמרים" - גוזל או אפרוח אינם בוקעים עם רפרטואר מגוון של שירים. צאצאי הציפורים צריכים לעבור ארבע שלבים עד שירכשו את איכות שירתם.

השלב הראשון נקרא "בקשת מזון" – Food Begging: מטרת הציוצים חסרי הייחוד הוא למשוך את תשומת לב ההורים. שלב זה יכול להימשך גם לאחר עזיבת הקן.
השלב השני הוא "חיקוי צלילים חד-גווניים" – Subsong: בשלב זה קיימים ניסיוניות ראשוניים לשיר.
השלב השלישי נקרא "שירה גמישה" - Plastic Song: בשלב זה ניתן לשמוע צלילים אבל עדיין אין מבנה שיר ברור. השלב הזה יכול להימשך עד לבגרות המינית.
השלב האחרון "שירה קבועה ויציבה" – Stable Song: מתרחש כאשר הפרט מגיע לבגרות מינית ובו ניתן לשמוע ולהכיר מבנה ותבנית אחידים שחוזרים על עצמם.

לא זאת בלבד, אצל הצאצאים קיים צורך הכרחי בחיקוי הבוגרים תוך כדי לימוד הלחן וצירוף הצלילים. צאצאים שגודלו ללא הורים וללא דמות חיקוי לשירה פיתחו שירים פשוטים, שירים מעוותים ולא הצליחו למשוך נקבות בבגרותם. כמו כן, גם אם תהליך חיקוי ההורים מגיע בשלב מאוחד מידי, דינם של צאצאים אלו הוא כדינם של הצאצאים שהתפתחו ללא מקור חיקוי בכלל.

תקשורת ארוכת טווח
אין זה מפתיע שלווייתנים, דולפינים ופילים משתמשים בתדרים נמוכים מאוד – תדרים תת-שמיעתיים (בתדר של כעשרים הרץ) ליצירת תקשורת. לגלי הקול, בעיקר בתדרים נמוכים מאוד, יכולת מעבר למרחקים גדולים מאוד, הן בשוואה לסימנים הויזואליים והן - לסימנים הכימיים. גלי הקול הנמוכים יכולים להתפזר על מרחקים של עשרות ק"מ ביבשה (פילים) ומאות ק"מ בים (לוויתנים).

אצל ההלוויתנים, יש לקולות מטרה נוספת. בעזרת החזר הקול (סונאר) הפוגע בעצמים שונים בים, הם יכולים לאמוד את מיקומם המרחבי. עד היום, יש הטוענים שעליה על החוף של לווייתנים היא טעות במערכת החזר הקולות שגורם להם לטעות בדרכם ולשחות לכיוון החוף. אחת הסיבות שמעלים החוקרים (מאוניברסיטת ייל) לבעיית הניווט של מערכת הסונאר של הלוויתנים הם חומרים רעילים ששימשו בעבר למניעת רקבון בצבעי הספינות והאוניות ונשטפו למי האוקיינוסים. חומרים אלו פוגעים בשערות של האוזן החיצונית וכך נמנעת הגברת הקולות שנקלטים בסונאר.

"השיר הארוך בעולם"
יש הטוענים ששירי הלוויתנים הם המסובכים והארוכים בעולם החי. השיר של הלוויתנים מורכב משלושה חלקים. מבנה הבסיס מורכב מארבע או שש יחידות המושמעות במשך כעשר שניות כל אחת. כל שתי יחידות בסיס מרכיבות את המשפט ("הנושא") אשר מושמע בחזרות שיכולות להימשך שוב ושוב במשך כארבע דקות. חיבורם של מספר נושאים מרכיב את השיר. אורכו של שיר הלוויתנים יכול להגיע לעשרים דקות. את שירו יכול הלוויתן להשמיע במשך שעות ואפילו ימים. גם אצל הלוויתנים לא קיימת אחידות בשירים. פרטים מאזורים שונים משמיעים שירים שונים. איבר השמעת הקולות בלוויתנים מיוחד בעולם בחי. אין הם מייצרים את קולם במקור או בחלל הפה שלהם. ללויתנים (וגם לדולפינים) יש מבנה מיוחד הנקרא גומת הנשיפה שבעזרתו מושמעים הקולות.

קולות אולטרה סאוניים (קולות שמעבר לנשמע באוזן האדם)
לא פעם יוצא לראות עטלפים תוך כדי מעופם בלילה, אבל את קולותיהם איננו יכולים לשמוע. אין הדבר אומר שהעטלפים אילמים, ההיפך הוא הנכון. העטלפים משמיעים הרבה מאוד קולות – קולות אולטרה סאוניים, אבל בתדר שאנו, בני האדם, איננו יכולים לקלוט. אוזן אדם יכולה לקלוט קולות מתדרים שבין 20 הרץ ועד 20,000 הרץ (20 קילו-הרץ). העטלפים משמיעים את קולותיהם מעל טווח של 20 קילו-הרץ ולכן אוזן האדם אינה מסוגלת לקלוט את קולותיהם ללא מכשור מיוחד. לא רק אוזן האדם אינה מסוגלת לקלוט את קולות העטלפים. גם מרבית הנטרפים המשמשים מזון לעטלפים אינם מסוגלים לקלוט את קולות העטלפים. השמעת קולות אולטרה סאוניים ושימוש באפקט דופלר מאפשר לעטלפים לזהות את הטרף תוך כדי מעוף ולהתביית עליו. אצל העטלפים ידועה האפשרות לשנות את תדירות הקולות תוך כדי הצייד. במרחק מהטרף משתמש העטלף בקולות בתדירות קבועה לאיתור מרחבי של הטרף, בהתקרבו לטרף, הוא מגדיל את קצב יצירת הקולות ומשנה את תדירותם בכדי לזהות במדויק את מיקום הטרף. לא רק לעטלפים יש יכולת שמיעה על קולית (אולטרה סאונית) ידוע שגם דולפינים וכלבים נִיחַנִים באותה תכונה המאפשרת להם לשמוע בתדרים אולטרה סאוניים.

גולגולת משונה
אצל דורסי הלילה המתבססים על חוש השמיעה לצייד, התפתח מבנה גולגולת מיוחד. ראשית, לדורסי הלילה יש מעין "צלחת לווין" מסביב לראש העשויה מנוצות. ל"צלחת-לווין" יש יכולת ריכוז והגברה של קולות הסביבה. בנוסף, זר הנוצות היוצר את מבנה "צלחת-הלווין" מכסה על זוג אוזניים (אוזן תיכונה ופנימית) אשר אחת מהן ממוקמת גבוה יותר מאשר האוזן השניה. מבנה א-סימטרי זה מאפשר לדורסי הלילה לצדד את ראשן לא רק לכיוון הקול אלא גם להגביה את ראשן במקרה שהטרף ממוקם לדוגמה על עץ, או להנמיך את ראשן במקרה שהטרף הולך על הקרקע.