Tukipedia

חיקוי קולי מושכל אצל התוכים
לפעמים מקובל לחשוב שכל תוכי הוא חקיין קולות אנושיים (דיבור) מטבעו ולא כך הוא. קיימים תוכים ש"יודעים" לחקות רק שריקות (כדוגמת הקוקטייל) יש כאלה שהם חקיינים מצויינים כדומת התוכון והאפרור אפריקאי_קונגו (ג'אקו) ויש - שלא מסוגלים לחקות מילים בכלל.
כמו כן, בסוגי התוכים ש"יודעים" לחקות (כדוגמת התוכון והג'אקו), קיימים לפעמים, הבדלים משמעותיים בין הפרטים השונים בתוך הסוג עצמו. לחלק ממיני התוכים קיימות "סיבות טובות" לחיקוי. למשל הג'אקו קונגו ידוע כחקיין מוצלח של זנים אחרים גם בטבע. לעומתו - האמזונות מחקות רק את המין/הסוג שלהן.  
כאשר תוכים מוחזקים בשבי כחיות מחמד ונמצאים בקרבת האדם, הם מקבלים את בני האדם כחלק מהלהקה שלהם, ולכן הם לומדים לחקות את הקולות שנשמעים בסביבתו. 
נוהגים לייחס את היכולת הזו במבנה הלשון השרירית, במיתרי הקול המפותחים וביכולת שלהם להפיק צלילים נמוכים (בס, בריטון), ובדרך זו - הם יכולים לחקות בהצלחה את הקול האנושי.  
בטבע משמשים הקולות כאמצעי תקשורת שונים ולמטרות שונות בתוך המין, בין היתר - כאמצעי חיזור, ראה להלן (אחרי הטבלה), והתראה בפני סכנות, הקול שלהם צריך להיות התדר גבוה יותר, ובעוצמה חזקה יותר מהקול האנושי.
כדי לייעל, לשפר ולשכלל את התקשורת, יש חשיבות בלמידה וחיקוי הקולות. קיים קשר בין התפתחות החיקוי הקולי  לבין שיפור יכולת ההתקשרות של הפרטים בתוך המין ולהתפתחות ביטוי קולי ספציפי. ללימוד חיקוי קולי יש גם גילוי תיפקוד עיצבי - שמיעה טובה, זיכרון ושליטה על שרירי הלשון. זאת כדי להשמיע קולות, שיכולים להיות בעלי משקל בזמן החיזור וחיפוש בן/בת  זוג ברדיוס גדול ובכך להגדיל את הסיכויים למציאת בן זוג שאין לו קשר גנטי קרוב מדיי (בן משפחה) עם הפרט המסויים.
לימוד וזיהוי הקולות מסייע לתוכי לזהות את בני מינו הרצויים ולגלות מינים אחרים שאינם רצויים ומהווים תחרות על אזור המחייה - המזון ואתרי הקינון.
הזכר המחזר שמשמיע קולות, משדר לבת הזוג העתידית מסר: "למרות שאני משמיע קולות ובכך, חושף את עצמי לטורפים פוטנציאלים, אינני נטרף, לכן כדאי לך לשתף פעולה ולהעמיד צאצאים שנושאים את הגנים שלי". זהו מסר אבולוציוני חשוב ביותר לחיזוק אוכלוסיית התוכים בטבע.
תוכונים, באזורי מחייה שונים, משמיעים קולות בניב/מבטא המייחד את האזור ואת האוכלוסייה המסויימת באותו מרחב מחייה. תצפיות הראו שתוכונים מגיבים חזק יותר להשמעת הניב/המבטא הקולי המיוחד המדובר באזור מסוים ובאוכלוסייה מסוימת.
אולי זאת הסיבה האמיתית, לחקיינות שלהם,  לקבל את מירב תשומת הלב מהמקשיב הפוטנציאלי בשטח ששומע את הקולות המוכרים, שחרוטים כבר בזיכרונו וקיימים ב"תבנית הניב" שרכש.
במהלך שנות האבולוציה, סיגלו התוכים, לעצמם את היכולת להבחין בביטוי הקולי המוכר בסביבה רעשנית. ייתכן שהחיקויים מכוונים ומיועדים  במפורש למקשיב הפוטנציאלי שבשטח.  
המחקרים יכולים לעזור לנו להבין כיצד האבולוציה מעצבת מנגנון עיצבי למערכת מורכבת של תקשורת חברתית.

קולות בעלי-חיים, ראה כאן: http:/article/7789

"מוסיקה" בטבע - http:/article/7822

לקולות של בעלי חיים שונים יש, בד"כ, שמות (ואיך עושה התוכי?) איך נכנה את הקול שמשמיע התוכי?
להלן, רשימת קולות של בעלי-חיים שונים

חיזור באמצעות השמעת קולות
זכרים של בעלי חיים רבים "שרים" או משמיעים קולות שונים כדי למשוך אליהם בת זוג: כל אחד לפי כישוריו ולפי יכולתו: הצפרדעים מקרקרות, הצרצרים מצרצרים, הציקדות מצקצקות, החגבים מנסרים, האריות שואגים, ההיפופוטמים נוחרים, וזה עוד לא הכול. לעתים הנקבה עונה בהשמעת קול משלה, ולעתים היא שומרת על זכות השתיקה.
המטרה של השמעת הקול על ידי הזכר - להודיע לנקבות שהוא בוגר ומוכן להזדווגות, לסמן להן את מיקומו ולהפגין את חוזקו. אצל צפרדעים, למשל, ככל שקרקור הזכר חזק יותר, כן נמשכות אליו נקבות רבות יותר!
אבל בשירה חזקה לא די, צריך גם לדעת איזה שיר לשיר! אצל ציפורי שיר ואצל צפרדעים, כל הזכרים בני אותו המין שרים שיר אחד קבוע, ואילו זכרים בני מינים שונים שרים שירים שונים. הנקבות מגיבות רק לשירים של זכרים בני המין שלהן, וכך הן נמנעות מלהזדווג עם בני מין אחר. מבחינת הרבייה זהו יתרון גדול, מאחר שהזדווגויות בין מינים שונים אינן מובילות להעמדת צאצאים.
בעלי חיים רבים כמו, למשל, הפיל והלווייתן הקטלן משמיעים קולות בתדירות שאינה נקלטת באוזנינו, אך נקלטת היטב באוזני הנקבות בנות מינם. והרי זה מה שחשוב! אז מה אם קרקור הקרפד הוא נורא בעיניכם. באוזני הקרפדה זוהי הסרנדה המסעירה ביותר בעולם, ומי אנחנו שנתווכח?

קולות בעלי-חיים, ראה כאן: http:/article/7789

"מוסיקה" בטבע - http:/article/7822