ביקור בגן החיות (גן האם) חיפה

מאת: צבי דגן

גן החיות הלימודי חיפה ע"ש לואי אריאל גולדשמידט ז"ל נוסד בשנת 1949 על-ידי המחנך והאגרונום פנחס כהן ז"ל, המורה הראשון לטבע בחיפה וממקימי ביה"ס הראלי וחוג "המשוטטים". בשטח הגן גם "מכון ביולוגי", גן בוטני, ספריה ומוזיאון פרהיסטורי.
רחוב התשבי 124, חיפה. טל' 04-8372390, 04-8372886

הגן ממוקם על שיפוליו הצפוניים של נחל לוטם - שמורת טבע מן היפות בכרמל, גובל ב"גן האם" שבמרכז הכרמל.
הגן מכיל למעלה מ-100 סוגים של בעלי חיים, חלקם נדירים, זוחלים, עופות ויונקים, המונים בסה"כ כ- 350 פרטים. לצד החיות ה"מסורתיות",
נמר, דוב, זאב, צבוע, קופים ממינים שונים ואוכלי עשב, ניתן לראות מגוון מרשים של נחשים וזוחלים מהארץ והעולם החיים ב"זוחלייה" ממוזגת אויר, ובה תצוגות המעוצבות על פי סביבת מחייתם הטבעית של החיות.

בין האטרקציות החדשות, פינת ליטפה לילדים, בה יכולים הילדים ליהנות מאפשרות ללטף, להחזיק ואף להצטלם בחברת חיות שונות כגון עז, אייל נקוד, ארנבון, אוגר, בעלי כנף וזוחלים שונים כולל נחשים.
חידוש מרענן נוסף הוא תצוגות "פתוחות", בתוכן יכול הקהל הרחב לנוע (Walk through) ולהרגיש חלק מסביבתן הטבעית של החיות. תצוגות אלה כוללות את עופות המים, הדורסים והלמורים - קיפופים חביבים החיים בטבע רק באי מדגסקר. זאת ועוד, לראשונה בגן החיות, מוצגים תנינים. בתצוגה מודרנית המעוצבת על פי סביבת מחייתם הטבעית.

אטרקציות נוספות הן הגן הבוטני הממוקם בלב גן החיות המציג לקהל עשרות מינים של עצים ושיחים המייצגים את צמחיית הארץ בכלל והכרמל
בפרט, וכן מוזיאון הפרה-היסטוריה העוסק בתולדות האדם באזור הכרמל.

גן החיות חיפה התקבל לאחרונה לארגון הבינלאומי היוקרתי של גני החיות (EAZA).חברות באירגון זה מקנה בין השאר אפשרות קבלת חיות נדירות מגני חיות אחרים בעולם והשתפות בפרוייקטים בינלאומיים חשובים לשימור והצלת חיות בסכנת הכחדה.

יונקים

למור (קוף השועלים, יונק לילי דמוי-קוף החי על עצים. מצוי בעיקר במדגסקר ובאיי קומורו)

בבון: סוג של קוף ממשפחת הקופים בעלי הזנב, תת-משפחת קופי הכלב

האדם הקדמון: לקראת סוף תקופת האבן החל האדם הקדמון להשתמש במתכות. המתכת הראשונה שבה השתמש הייתה הנחושת. הוא הכין כלי נחושת, לפני כ- 10,000 שנה. לפני כ- 5000 שנה המציאו בני האדם את הארד. הארד הוא סגסגת קשה של נחושת ובדיל.
זו הייתה ראשית תקופת הארד (הברונזה), ובתקופה זו החלו להיווצר התרביות הראשונות. תקופת הברונזה הסתימה לפני כ-3,300 שנה בדרום-מזרח אירופה, כאשר בני-האדם למדו כיצד להכין כלי ברזל. הברזל קשה מהארד, ועם כלי ברזל, הצליחו בני-האדם לפתח חקלאות וערים מהר אף מקדם.

בבונים

טיגריס

טיגריס בנגלי (שם מדעי: Panthera tigris tigris), תת-מין של טיגריס. תפוצתו באזורים טרופיים במזרח אסיה.
פרוותו של הטיגריס הבנגלי כתומה ומפוספסת בפסים שחורים וצרים. גחונו, צידן הפנימי של רגליו, לחייו וכן כתם גדול ליד עיניו הם בצבע לבן. בשטחי הביצות ההבילים בהודו ובמישורי העשב היבשים בדרום-מזרח אסיה, מספקת פרוותו הסוואה מצוינת.

קרקל

קרקל (שם מדעי: Caracal caracal) הוא סוג טורף בינוני במשפחת החתוליים הכולל מין יחיד: קרקל מצוי (Caracal caracal). לעתים נקרא גם Felis caracal מאחר ומשתייך אל החתוליים הקטנים. חתול זה אולף על ידי האדם למטרות ציד באיראן ובהודו.
בארץ ישראל ניזון הקרקל בעיקר מחוגלות ומארנבות.
הקרקלים מתגנבים אל טרפם באיטיות. הם יתקפו מכרסמים שונים, ארנבות, איילים צעירים ושאר יונקים קטנים, לעתים רחוקות יותר יצודו זוחלים וחרקים גדולים. הם ידועים במומחיותם בתפיסת עופות קטנים, על יד זינוק באוויר והכאת הטרף בכפות ידיהם. רוב הטרף ניצוד על הקרקע, אולם ניצפו מקרים בודדים בהם ניצוד הטרף על גבי העצים.
ידוע מקרה בו קרקל יחיד הרג 21 עזים.
הקרקל קל תנועה וחסר פחד ולעתים אף יתקוף חיה הגדולה ממנו בהרבה כאיילה.

נמייה מצוייה: נמייה היא יונק קטן וזריז והיא משתייכת למשפחת הגחניים שבסדרת טורפי היבשה. רגליה קצרות, זנבה ארוך ופרוותה ארוכה. היא נפוצה באירופה, באסיה ובאפריקה, פרט למדבר סהרה. בישראל היא נפוצה בחבל הים התיכון ובחרמון - בשטחים פתוחים, בקרבת יישובי אדם, ביער ובחורש, במקווי מים ובנאות מדבר. הנמייה היא בעל חיים חברתי - חיה במשפחות המורכבות מזכר יחיד ושתיים עד שלוש נקבות וגוריהן. הנמייה חיה בסבכי צמחים, בוואדיות, בפרדסים, במישורים ובקרבת יישובים. היא מעדיפה קרבת מים ואזורים מושקים.
מזונה מגוון מאוד: חרקים, עופות, דגים, דו-חיים, חסרי חוליות, פרי, ירקות, מכרסמים ונחשים. טריפת נחשים על ידי נמיות מהווה בארץ גורם חשוב בוויסות אוכלוסיית הצפעים. חושיה של הנמייה מפותחים, בעיקר חוש הריח. כאשר נמייה מנסה לאתר מרחוק גוף נע, היא נעזרת בעיקר בחושי הריח והשמע. גם התקשורת בין הפרטים נעשית בעיקר בעזרת חוש הריח.

נמייה גמדית

סנאי הוא בעל חיים הנמנה עם משפחת הסנאיים (Sciuridae) שבסדרת המכרסמים.
לסנאים יש זנב ארוך ושעיר, רובם פעילי יום ושוכני יערות. הם מיומנים בטיפוס וכן בקפיצה מעץ לעץ.
הסנאים בונים קנים במרומי העצים או בנקרותיהם. בקן, הבנוי מענפים וקליפות עצים, הם ישנים, גדלים ואף מגדלים את צאצאיהם.
מזונם הוא לרוב צמחוני וכולל בלוטי אלון, אגוזים, זרעי אורן וכן פטריות וביצי ציפורים, ויש ביניהם הטורפים ציפורים זעירות.
הסנאי היחיד בישראל הוא הסנאי הזהוב שחי על העצים. צבעו הכללי הוא אפור עם גוון צהוב. מקום חיותו בישראל הוא על הר החרמון ובהרי הגלעד. בעבר הוא היה נפוץ יותר בישראל, אך עם היכחדות בית הגידול שלו, הבנייה המואצת וכריתת היערות, הוא בסכנת היעלמות מארץ ישראל.

יחמור (שם מדעי: Dama dama), מין וסוג יחיד במשפחת האייליים, ובו שני תתי מין: היחמור הפרסי והיחמור האירופי.
אורכו של יחמור בוגר בין 1.20 ל-1.50 מטרים לערך, אורך זנבו בין 10 ל-20 סנטימטרים ותחתיו פרווה לבנה.
גובה היחמור בין מטר אחד ל-1.20.
זכר ממוצע שוקל בסביבות 100 קילוגרם, ואילו משקל הנקבה כ-60 קילוגרם.
תוחלת החיים בבר בין 14 ל-17 שנה.
אצל הצעירים הקרניים אינן מסועפות, ובכל שנה נוסף לקרניהם סעיף חדש. מדי חודש פברואר נושרות קרני הפרטים הבוגרים ומתחיל צימוח של קרניים חדשות אשר גדלות עד חודש יולי.
בתחילה, מכוסות הקרניים בשכבה עורית אך זו נושרת והקרניים נותרות חשופות.
בשל העובדה שהיחמור חי לעתים קרובות באזורים מיוערים, קרניים כבדות מפריעות לתנועתו, קרניו נועדו רק לטקסי ראווה בעונת הרבייה וההזדווגות וכשאלה מסתיימות אין לו צורך בהן והן נושרות עד לשנה הבאה.

דוב חום סורי (שם מדעי: Ursus arctos syriacus) או הדוב הסורי הוא תת-מין של דוב חום, השייך לסוג דוב שבמשפחת הדוביים. הוא אוכל כול וניזון מבשר, עשב ופירות.
הדוב החום הסורי היה נפוץ בארץ ישראל בתקופת המקרא. הפגיעה העיקרית בדוב החום הסורי התרחשה בעת החדשה. עקב הקטנת גודל החורש הטבעי, ועקב הגברת פעילות הציד, קטן בהדרגה מקום החיות של הדוב. תצפיות מאמצע המאה ה-19 שנעשו על ידי הנרי בייקר טריסטראם מעידים על הימצאות הדוב החום הסורי בנחל היוניםנחל היונים שבסביבות הר ארבל. הפרטים האחרונים בצפון ארץ ישראל ניצודו בידי ישראל אהרוני בהר חרמון ב-1917.
הדוב החום הסורי נעלם כליל מהטבע בארץ ישראל ובלבנון בשנות השלושים של המאה ה-20. בשנות ה-40 ניתן היה למצוא דובים חומים סוריים במצב גופני ירוד בידי צוענים שהציגו "דובים מרקדים" בערי ארץ ישראל.
הדוב נחשב כבעל-חיים "אוכל-כל" (בדומה לאדם, החזיר והקוף) מגוון המזון של הדוב החום הסורי גדול ביותר. הוא מסוגל לטרוף יונקים בינוניים, כמו עזים וכבשים, וכן הוא אוכל ביצי עופות, דגים, חרקים, חלזונות, ופגרים של בעלי חיים שונים. מבין הצמחים ניזון הדוב החום הסורי מכל חלקי הצמח, החל מפקעות ועד פירות ופרחים. הדוב החום הסורי נוהג לאכול גם דבש.

זאב מצוי או זאב אפור (שם מדעי: Canis lupus) הוא מין בסוג כלב. הזאב הוא בעל חיים טורף שמראהו מזכיר את מראהו של כלב הבית (שהוא תת-מין של הזאב המצוי) ובהרבה אופנים דומה לכלב בית שאינו מבוית. מקום החיוּת האופייני של הזאב הוא כל מקום שאינו מצוק או חולות נודדים.
זאב מצוי שוקל בין 23 ל-60 ק"ג, ואורכו הוא בסביבות 1 עד 1.5 מטר עם זנב באורך של כשליש מגופו. הזכרים גדולים מהנקבות.
זאב הבר הוא אחת החיות המוכרות ביותר לאדם והוא נדבך חשוב בכל אחת מתרבויות העולם. הכלב, מלווהו הנאמן ביותר של האדם בעולם החי, הנו למעשה זאב בר מבוית. אגדות על זאבים מסופרות משחר האנושות ועם הימים נצטיירה להם דמות של טורפים עזים שאינם מהססים להרוג כל יצור הנקרה בדרכם,כולל האדם.
גודל האוכלוסייה בישראל: כמה מאות פרטים, בעיקר בגולן, בגליל, ובערבה. אפשר למצאו בשטחים הטבעיים הפתוחים בישראל, שאוכלוסיית האדם בהם דלילה ושיש להם בה די מזון.

אריה (שם מדעי: Panthera leo), מין טורף גדול מהסוג פנתר שבמשפחת החתוליים, והשני בגודלו במשפחה זו לאחר הטיגריס. פרוותו בגווני חום - צהוב, והוא נפוץ בעיקר ביבשת אפריקה אך גם באסיה.
האריה ניזון מאוכלי עשב שונים אותם הוא צד, כמו גם מפגרים. בתרבות האנושית נחשב האריה סמל לגבורה וכוח, ולכן הוצמד לו הכינוי "מלך החיות". תוחלת חייו בטבע היא בין 10 ל-14 שנים, אם כי בשבי הוא יכול לחיות עד ל-20 שנה. שמות נוספים של האריה בשפה העברית הם ליש, שחל ולביא. שם נקבתו של האריה הוא לביאה ושם גור האריות כפיר.
בארץ ישראל היו בעבר אריות, ובתנ"ך הם מוזכרים בין חיות הארץ, בין היתר בסיפורו של שמשון שמנצח את האריה ואחר כך מוצא כוורת דבש בנבלתו. במאה ה-10 נכחדו האריות מארץ ישראל.

עופות

ג'אקו:
אורכו - 35 ס"מ, משקלו - 400 גרם.
ניתן לאילוף בקלות.
לג'אקו יכולת דיבור מצוינת (בעיק לקונגו) ואינטליגנציה גבוהה ביותר, המאפשרת לו לא רק לחזור על המילים שהוא שומע אלא גם להבין את משמעותן ולבטא את עצמו בעזרתן.
יש הטוענים שהאינטליגנציה של ג'אקו בוגר מגיעה לרמות של ילד בן 4.
לפרטים נוספים ראה כאן: http:/parrot/1