    |
תפקיד החושים של התוכים
תפקיד החושים של התוכים / צבי דגן
החושים של התוכים
לעופות בכללי יש חוש שמיעה וראייה מפותחים מאוד.
ע"י חוש הראייה הם מזהים את המזון ואת בני מינם במיוחד בעונת הרבייה. זו גם הסיבה לצבעים השונים שיש להם.
צבעי העופות רב גוניים ומותאמים לאורח החיים ולמקום המחייה מקור הצבע בחומרי צבע (פיגמנטים) המצויים בנוצות של העופות.
לצבעי העופות תפקיד חשוב הם משמשים להסוואה ולתקשורת.
תפקידי הצבע
- הסוואה לצרכי ציד: כשהעוף אורב לטרף.
- הסוואה לצרכי הגנה: כשהעוף מסתתר מפני טורף אפשרי.
לרוב צבעי הנקבה דהויים, וצבעי הזכר בולטים. צבעי ההסוואה מגינים על הנקבה בזמן שהיא דוגרת ומטפלת בגוזלים או באפרוחים. - במינים בהם הזכר דוגר (חרטומית בנגלית ושחיינית) הצבעים הפוכים: הזכר מוסווה והנקבה צבעונית. צבעי ההסוואה מתאימים לצבא הסביבה שבה חי העוף.
הבדלים אלה קיימים בעיקר אצל עופות החיים על הקרקע, בין עצים ועשבים. הצבע השכיח ביותר הוא ירוק זית או חום, שעליו מופיעים דגמים בצבע חום כהה יותר. בד"כ, אצל ה תוכים אין הבדלי צבעים בין הזכרים לנקבות משום שהם דוגרים במחילות או בנקרות עצים. עופות המקננים על-פני האדמה, יהיה צבוע נוצותיהם דומה לצבעי השלכת. - תקשורת:הצבעים מסייעים לתקשורת בין עופות לצורך חיזור ומציאת בן זוג. צבאי ראווה - קיימים לרוב אצל הזכרים בעונת החיזור
מטרתם היא לאפשר לנקבה לבחור בזכר חזק וכשיר. הזכר, המבליט את עצמו באמצעות צבעיו, נחשף לטריפה ולתחרות. אם שרד בכל אלה, סימן שהוא חזק וכשיר. - צבעי התראה: הם בדרך כלל עזים ומנוגדים לצבעי הסביבה, והם מצויים אצל מינים טריטוריאליים, למשל, אכלי חרקים. מטרתם היא לאותת לפולש, שהשטח תפוס, ולמנוע ממנו לחדור אל שטח מחיה שאינו שלו. כל סוג עוף מתרה בדרך אחרת: אדום החזה, למשל, מבליט את חזהו כדי להזהיר את בני מינו מהפלישה לשטחו. הפשוש מתרה על ידי תנעות זנב קצובות ושירה. שחור הזנב פורש את זנבו בכל נחיתה.
- צבעי הטעיה: מתגלים בדרך-כלל רק בזמן המעוף. הצבעים האלה נועדו להטעות ולהותיר רושם של כתם צבע שונה מצבעו של העוף. בדרך זו הטורף יזכור את צבע ההטעייה ולא יזהה את העוף כאשר ינחת על הקרקע.
- צבעי קישור: מאפשרים לבני הזוג לזהות את בני-מינם ולהבחין בין זכר לבין נקבה, למשל: הדגל בברווזים בשולי הכנף. גם אצל ה תוכים קיימים הבדלים דקים בין הזכרים לבין הנקבות אלא שעינו של האדם לא מבחין בהם, התוחכים - מבחינים. יוצאים מן הכלל הם האקלקטוסים, שבהם ניכרים הבדלי הצבעים ובולטים גם לעינינו.
חוש הטעם:
לתוכים יש חוש טועם אבל הוא לא מפותח כמו אצל היונקים.
הלשון הקטנה מכוסה בקרום קרני ואינה מאפשרת התפתחות חוש זה.
חוש המישוש:
חוש המישוש של התוכי מאוד מפותח ומרוכז בבסיס המקור, בחלק שנקרא דונגית, שהיא עור רך, הנמצא בבסיס המקור העליון ועשיר בגופיפי מישוש.
חוש הריח:
בדומה למצב ברוב העופות, חוש הריח של התוכים אינו מפותח.
ארובות העיניים גדולות מאוד, ואינן מאפשרות את ההתפתחות של עונות הריח.
ישנם גם יוצאי דופן, כמו, היונה שיש חוש ריח מפותח למדי, ובעזרתו היא יכולה להתביית ולנווט לקינה.
לסיכום:
חוש הראייה הוא החוש המפותח בין חושי העוף, ונחשב למפותח פי כמה מחוש הראיה של האדם.
עיני העוף דומות לעיניו של הזוחל, אך היא משוכללת ממנה עשרות מונים.
עיני העופות מסוגלות לשנות את צורת העדשה ולהרחיק ולקרב את העדשה לרשתית.
אצל רוב העופות העיניים נמצאות בצידי הראש, דבר המרחיב את שדה הראייה, אך אינו מאפשר ראייה תלת-ממדית.
העופות מבחינים בקשת (ספקטרום) רואים צבעים כמו בני אדם.
אצל דורסי הלילה העיניים נמצאות בקדמת הראש.
לדורסי היום יש ראייה מעולה, והם מבחינים בטרפם ממרחק רב. לדוגמא, העיט מסוגל לראות ארנבת ממרחק של כמה קילומטרים.
ראייתם חדה פי 8 מזו של האדם.
