Tukipedia

מאת: צבי דגן

איך נזהה תוכי שנגוע בקרדיות (אקריות)?

לא פעם עולה השאלה האם  הקרדיות (אקריות) גורמות לגרוד בכל הגוף או שהן תוקפות רק באופן מקומי?
מה הן דרכי ההדבקה של התוכי בקרדיות (אקריות) והאם הוא עלול להדביק במחלה את התוכים האחרים בלהקה?
האם המחלה עוברת גם לבני האדם? 
מהם דרכי הטיפול במחלה?

קיימות מספר קבוצות של אקריות (קרדיות) שעלולות להמצא על תוכיים.

1. אקריות מתחפרות (קנמידוקופטס)
   אלו הן אקריות שיוצרות מחילות בעור וגורמות למראה דומה לזה של "סקביאס" בחיות אחרות.
   שכיחות בעיקר בתוכונים באזורי עור חשוף של הדונגית (בסיס המקור העליון), סביב העין, הרגליים, סביב פתח הביב. פה ושם נראות גם במיני תוכיים אחרים וכן בקנרים, יונים ועוד.
   מין דומה מצוי בקקריקי וגורם למעין גבשושיות מעובות בבסיס הנוצות (בחלק החבוי\הסמוך לעור).
   
2. אקריות נוצות - שכיחות בציפורי הבר. הן די ספציפיות לסוג הציפור ולכן כמעט שלא פוגעות בתוכים. האקריות ניזונות מקרטין הנוצות ועל-כן - פוגעות בבריאות הנוצה ומשפיעות על הניצוי כולו. אקריות אלה, קטנות מאוד וממעטות לנוע. 
3.  אקריות "ניידות" - אקריות שכיחות בעיקר בעופות משק, כמו תרנגולות ויונים. הן נעות על הציפור במהירות ויחסית גדולות (ניתן לראותן בעין). בחלק מהמקרים הן שוהות על הציפור רק בלילה וביום - נחבאות בסדקים וחריצים שונים, מתחת למקלות עמידה ובמקומות מסתור אחרים. הן מוצצות דם ומהוות מטרד גדול, עולות גם על אנשים.
4. בהזדמנות זו אציין כי, לקנרים יש גם אקריות בקנה הנשימה ובשקי האוויר - הן עלולות לגרום לקשיי נשימה כבדים עד למוות.
5. נוסף לאקריות יש גם כינים כוססות, הניזונות מקרטין הנוצות.
   הסימנים משתנים ממקרה למקרה. לא תמיד זה מגרד באופן ברור.
   ההדבקה בד"כ נעשית מתוכיים/ציפורים אחרות דרך קרבה פיזית, כלי מזון/מים משותפים וכדומה.
   לתוכים שחיים בבית פרטי וקיבלו טיפול סביב זמן הרכישה - אין בד"כ אקריות. בלהקות שחיות בחוץ - תמצא, ברוב המקרים, שהן נגועות באקריות.
   הטיפול מבוסס על חומרים שפוגעים בטפילים, לפי המקרה והצורך. הוא יכול להיות דרך הפה, בטפטוף על העור, בזריקה, טיפול חיצוני וכיומא באלו.
   חנויות רבות מוכרות מוצרי ספריי שונים וממליצות לבעלי תוכים לרסס את הציפור אחת לשבוע-שבועיים.
   עבור תוכי שחי בבית לא רק שזה מיותר - זה גם עלול להזיק.

קרדיות אבק

קרדיות האבק הביתיות והצואה שלהן הן אחד מהגורמים הנפוצים לאלרגיות.
בתים הם מקום נוח למגורים: מידות החום נוחות והלחות הגבוהה מתאימה לנו, אך תנאים אלה מהווים תנאים מצויינים להתרבות של קרדיות אבק ביתיות. קרדיות אבק ביתיות נמצאות בכל בית.
הקרדיות עצמן אינן נושאות אלרגנים, אולם הצואה שלהן מהווה גורם מעורר של אסטמה, אקזמה ודלקות וכמו כן - אלרגיות של הקרום הרירי באף. צואת קרדיות המכילה אלרגנים שנמצאת בסיבים (כמתואר בתמונה) מתפרקת לאורך זמן לחלקיקים קטנים מאוד. לאחר מכן, האבק האלרגני מתפזר באוויר שמסביב ואנו שואפים אותו בלית ברירה כאשר אנו נושמים. תוצאה זו מתקבלת גם בעת שאיבת אבק. כמו כן, חשיפה לריכוזים גבוהים של אלרגנים של אבק בבית בגיל צעיר מאוד מגבירה בצורה משמעותית את הסיכון לסבול ממחלות כגון אסטמה בשלב מאוחר יותר.
לקרדית האבק הביתית יש מחזור חיים של כארבעה חודשים. במשך תקופה זו היא מייצרת צואה בשיעור של עד 200 ממשקל גופה ומטילה עד 300 ביצים. עובדה זו מבהירה מדוע הריכוז של אלרגנים בחדר גדל כל כך במהלך פרק זמן קצר מאוד.
גם אם אתם מנקים את ביתכם באופן יסודי וקבוע, חלקיקי אבק וקשקשי עור אדם ממשיכים להצטבר. הקרדיות ניזונות בעיקר מקשקשי עור אדם וחיות, אך ניזונות גם מעובש פטרייתי. הגודל הממוצע של קרדית האבק הביתית הוא 0.3 מ"מ. שלוש קרדיות יכולות להיכנס לנקודה שבסוף משפט זה.

יצד ניתן לאבחן גרדת 
כיצד ניתן לאתר נוכחות של קרדיות הגורמות לסקאביאס (גרדת), ומה הטיפול המונע באזור הבית והמגורים?

ניתן לאבחן גרדת, סקביס, בשתי דרכים:

1. בדיקה קלינית של רופא עור לפריחה ותסמינים אופייניים: פריחה ובה כעין פסים, תעלות ופצעים בקפלי עור, למשל בברך, מרפק, בין האצבעות, גֵּרֵד אינטנסיבי בכל הגוף, בעיקר בלילה.
2. הסתכלות במיקרוסקופ על חתיכת עור מהנגע להימצאות הקרדית.

טיפול
הטיפול כולל מריחת מספר משחות המטפלות בקרדית, טיפול בכל בני הבית ובבן/ת הזוג, כיבוס כל הבגדים הנגועים וכלי המיטה בטמפרטורה גבוהה.
או ניקוי יבש + בידוד לשבועיים בשקית ניילון, שאיבת אבק מרהיטים ושטיחים וזריקת שקית האבק לאשפה.

מניעה כוללת
הימנעות ממגע קרוב לעורו, בגדיו וכלי מיטתו של אדם נגוע, וטיפול מוקדם בחשד לסקביאס.
יש לזכור כי הפריחה והאודם עשויים להישאר עד חודש לאחר טיפול מוצלח בשל תגובה עורית מקומית.