   |
שיטות סימון לתוכים
נכתב ע"י יובל & לילך
שיטות סימון לתוכים
יותר ויותר אני עדים לתופעה של גניבת תוכים מבעליהם תופעה שהולכת וגוברת בארצנו. תוכי שניגנב מבעליו על פי החוק הבעלים חיבים להוכיח שאכן התוכי שייך לבעליו. מי שלא יכולו לזהות בוודאות את התוכי - לא יוחזר להם מחוסר הוכחה.
קיימות מספר שיטות לסימון:
קיימות מספר שיטות לסימון:
- טבעות: טבעות סגורות ופתוחות על רגלהם של התוכים המכילות מידע כמו: מספרי זיהוי או אותיות זיהוי, שנה הבקיעה, ושם מגדל או שם חוות הגידול.
הטבעות הסגורות מוכנסות לרגלי התוכי לאחר בקיעה בשבי, טבעות פתוחות ניתנות להרכבה בכל גיל. הטבעות לא מוכיחות דבר מלבד גיל וסימון של בית הגידול וניתנים להסרה על ידי חיתוך הטבעת.
- בדיקת D.N.A במעבדה: אפשרות לשמור בדיקת דם שנילקחה למטרת זיהוי בעתיד. השימוש הוא למשך כל חיי התוכי. כמו כן ניתן לגלות, לאבחן או לשלול מחלות ולקבוע את מינו של התוכי.
- שבב אלקטרוני: שבב קטן שמוכנס מתחת לעורה של הציפור ועליו מוטבעים כל הפרטים האישיים של התוכי. בשבב זה ניתן לרשום כל פרט ופרט שתירצו. השבב מוכנס בצורה שלא פוגעת בציפור שבבים אלו נמצאים בארץ לרוב בבעלי חיים כגון, כלבים וחתולים.
- בעיית הגנבות, לצערינו, מוכרת לנו. בכל הקשור לתוכים קיימת בעיה לזהות אותו לאחר הגניבה ולמצוא את התוכי הגנוב למטרת סריקה. השבב חייב להיות מגובה אצל ווטרינר כולל תעודות עם כל הפרטים שבו. הוא אינו ניתן להסרה עד יומו האחרון של התוכי אבל לפעמים ישנה בעיה שהוא לא קריא בסריקה.
הזיהוי המוחלט של תוכי שניגנב הוא צירוף של שלושת הפריטים - טבעת על הרגל, בדיקת .D.N.A ושבב אלקטרוני
במידה ואחד מהם ניפגעה - תגיע השניה והשלישית ותןכיח את הבעלות. למרות שאפשרי לזהות לפי מראה וסימנים חיצוניים - לא מומלץ וקשה ברשיות.
