Tukipedia

מינרלים וחשיבותם להתפתחות התקינה של התוכי

 ד"ר רות קרייצר-רביב,

 
מספרם של המינרלים הוא רב, אבל כולם יחד מהווים 4% בלבד ממשקל גופו של התוכי. מחסור באחד מהם, או צריכת יתר, עלולים לשבש את פעילות הגוף. המינרלים הם בוני העצמות, יוצרי הדם, מפעילי ההורמונים, מתחזקי העצבים ועוד שורה ארוכה של תפקודים.

מה הם המינרלים ומדוע הם חיוניים כל-כך לתקינות הגוף? המינרלים הם חומרים גיאולוגיים (אנאורגניים) שמצויים בקליפת האדמה, והם מגיעים אל התוכי באמצעות המזון שאנו מספקים לו וממלאים בגופם תפקודים חשובים. מספרם רב, יחסית, וצורכי הגוף בהם שונים זה מזה.

המינרלים נחלקים לשתי קבוצות. האחת הגדולה, המקרומינרלים, שכאמור, מהווה קרוב ל-4% ממשקל גופו של התוכי ושבה נכללים סידן, זרחן, מגנזיום, אשלגן, גפרית, נתרן וכלור. הקבוצה השנייה נקראת מיקרומינרלים, או קבוצת הקורט, שמהווה 0.01% ממשקל הגוף ושבה נכללים ברזל, אבץ, סילניום, מנגן, מוליבדן, נחושת, יוד, כרום ופלואור. קיימים מינרלים שרק לאחרונה נתגלתה חשיבותם.
נפרט מעט מספר מינרלים חשובים:

• סידן: הסידן עומד בראש רשימת המינרלים מבחינת חשיבותו לגוף, הוא היסוד המצוי בו ביותר (2% מהמשקל וכמחצית מכל כמות המינרלים שבגוף), והוא המרכיב העיקרי של השלד, המקור והנוצות. הסידן נמצא בחלב ומוצריו, בשימורי דגים, בעלי ירקות ירוקים, בהדרים ועוד. הוא נאגר ברובו בעצמות ומקצתו במקור, בנוצות ובכמה רקמות, ומהווה את חומר הבנייה העיקרי של העצמות, המקור והנוצות. הצורך בסידן גדול בעיקר בתקופות הגדילה - תקופת היות התוכי גוזל ובמשך התבגרותו שזה, פחות או יותר בשנתו הראשונה, בתקופת זו התוכי זקוק לכמות של סידן גדולה פי 2-3 מתוכי מבוגר לכל יחידת משקל.
• זרחן: הזרחן מצוי בבשר, בדגים, בביצים, בחלב ומוצריו. הזרחן והסידן הם כמעט תאומים סיאמיים. הכמות הדרושה מהם לגוף כמעט שווה (יחס של 60% סידן ל-40% זרחן). היחס ביניהם חייב להישמר: עודף בצריכת זרחן, מבריח את הסידן מהגוף ומגביר את הצורך בצריכתו, על כל הסכנות שבדבר. לשניהם תפקודים דומים במערכות הגוף. האויב הגדול של האיזון שבין הצמד הזה הוא הסוכר הלבן (ולכן אסור לתת לתוכי מוצרים שיש בהם סוכר לבן).
  הפרת האיזון בין השניים היא סכנה מוחשית יותר מכפי שאנו משערים. מי שירבה בנתינת מאכלים, שהם עתירי זרחן, עלול ללקות במחסור בסידן, למרות שהתוכי יצרוך אותו במידה מספיקה.
  
  
• ברזל: הברזל הוא יסוד הקורט החשוב ביותר. למרות מיעוט משקלו בגוף, חיוניותו לבריאות רבה ביותר. תפקידו של הברזל בגוף הוא ליצור את ההמוגלובין בדם (בכדוריות האדומות) ואת המיוגלובין בשריר, אלה תפקידם לספק את החמצן לתאי הגוף. כן נמצא הברזל באנזימים של התאים והוא ממלא תפקיד חשוב בחילוף החומרים של החלבון. תפקידו של הברזל בהולכת החמצן חיוני לשמירה על בריאותו הגופנית והשכלית של התוכי.

מקורות הברזל הם כבד, כליות, חלמון ביצה, ירקות ירוקים, דגנים מלאים ועוד. מהברזל שבבשר ובדגים שנאכלים נספגים בגוף 15%-30% לעומת 5% מהברזל שבירקות ובפירות. אפשר להגדיל את ספיגת הברזל על-ידי העשרת התפריט בבשר-עוף ובדגים, בתוספת פירות הדר, בעיקר - תפוזים (המכיל ויטמין C שמחיש את ספיגת הברזל). תפריט המכיל ברזל בכמות נאותה הוא: בשר-עוף וסלט אבל אם באותה ארוחה ניתן לתוכי גם ביצה, נעכב את ספיגת הברזל.
מאחר שרק שיעור קטן מהברזל שמגיע לגוף-התוכי אכן נספג בו, יש לאכול יותר ברזל מהדרוש, עד ל-6 מיליגרם ברזל לכל 1000 קלוריות. הברזל נאגר בגוף בעיקר בכבד, במח העצמות ובטחול. כאשר חסר ברזל במזון, הגוף מרוקן את המאגרים ומופיע מחסור בברזל. אנמיה (חוסר-דם) הנגרמת ממחסור בברזל היא ליקוי תזונתי נפוץ (אך לא כל אנמיה מקורה במחסור תזונתי). אין לטפל באנמיה ללא ייעוץ של רופא וטרינר המתמחה בציפורי מחמד, שכן הדבר מחייב טיפול תרופתי. אובדן יומי קטן של ברזל דרך מנגנון ההפרשה של הגוף הוא תופעה שכיחה שאינה צריכה להדאיג כל עוד משלימים את החסר בתזונה.

• מגנזיום: נמצא בירקות ירוקים, באגוזים ושקדים, בסויה, בחיטה מלאה ועוד. תפקידיו הם לסייע בבניית העצמות, בייצור חלבון ועוד.
• אשלגן: נמצא בתפוזים, בבננות, בסובין, תפקידיו הם לשמור על גמישות השריר ועל קיום מאזן הנוזלים בתא.
• גופרית: נמצאת בבשר בקר, בשעועית ובאפונה יבשות, באגוזים. תפקידיה הם לחזק את תאי הנוצות, המקור והציפורניים.
• נחושת: נמצאת באגוזים, בכבד ובתירס. תפקידה לסייע ביצירת תאי הדם האדומים.