Tukipedia

הבה וננסה להבין את שפת הגוף של התוכי
לא אחת אנו עומדים מול התוכי וצופים בתנועות הכנפיים, הזנב, הראש, קולות מוזרים, נקישות מקור, עמידה בתנוחה מסוימת ומשונה, תנועות שנראות לנו מוזרות ולפעמים - מגוחכות. אך, בל נטעה, לתנועות אלה יש משמעויות רבות בעיני התוכי, כך הוא בעצם מביע את תחושותיו ורחשי ליבו.
הבה וננסה לתהות על קנקנן של התנהגויות אלה ונחלק אותן לשלוש קבוצות:

1. התנהגויות שבבסיסן תנועות גוף
2. התנהגויות שבבסיסן קולות
3. התנהגויות שונות מהנ"ל

• הגדלת האישונים:
  מביע תוקפנות, אי שקט, עצבנות ובאותה מידה – התרגשות והנאה.
  אצל פרטים מסוימים, קיימים מצבים נוספים, שבהם התוכי מרחיב את אישוניו ויש לשים לב לגורמים המשפעים להתנהגות זו.
• "נשיכות" של תוכים צעירים:
  ראוי לציין שהמקור של התוכים משמש כאיבר חישה ולכן מטבעו הוא רגיש למגע. כמו כן הוא משמש כאיבר אחיזה (מעין רגל שלישית).
  תוכים צעירים ינשכו כמעט כל דבר שנתקלים בו באקראי. התנהגות זו לא נחשבת לנשיכה תוקפנית, אלא – ניסיון ללמוד ולהכיר את הסביבה הקרובה מבחינה פיזית, טעמים ומרקמים. כך הם יכולים לנקר את האדם שעלול לפרש זאת כהתנהגות אלימה – ולא היא.
  תגובה לא נכונה של האדם כלפי התוכי עלול להוביל לנשיכות תוקפניות.
• "נשיכות" של תוכים בוגרים:
  כאמור, ראוי לציין שהמקור של התוכים משמש כאיבר חישה ולכן מטבעו הוא רגיש למגע. כמו כן הוא משמש כאיבר אחיזה (מעין רגל שלישית).
  תוכים בוגרים עלולים לנשוך מסיבות שונות – חוסר שביעות רצון, רוגז ואיום. כניסה למצב של לחץ/סטרס (Stress) או הגנה על הקן, עלול להביא את התוכי למצב של נשיכה בניסיון להתגוננות.
  התוכים בודקים את היציבות של ענף/מוט לפני העלייה עליו, כך ינהגו לעיתים, לפני העלייה על היד.
• התעטשות:
  התנהגות רגילה שאין בה משום הבעה כלשהי.
  כפי שהדבר קורה אצל כל בעלי החיים שמתעטשים בגלל גירוי במערכת הנשימה וכשחלקיקי אבק חודרים אליו.
  פעולת ההתעטשות היא תגובה של הגוף במטרה להוציא את הפסולת הזו מדרכי הנשימה.
• "העלאת גירה":
  תוכים נוהגים להעלות מזון מהזפק אל הפה ולהאכיל בו את הגוזלים.
  כאשר הדבר נעשה כלפי בן הזוג הרי שההתנהגות מביעה חיבה ואהדה כלפיו.
  כאשר מגדלים תוכי בודד, הרי שהוא רואה במגדל את בן זוגו והוא עשוי להתנהג כך כלפיו. לפעמים הדבר נעשה ע"י חפץ.
• נשימות כבדות:
  התנהגות שמעידה לפחות על אי נוחות, אבל גם – על מאמץ יתר או אפילו – על עליה בחום הגוף.
  תוכים שנמצאים בשבי ואינם מורגלים בתעופה, תהיה נשימתם כבדה, הדבר יראה כקשיי נשימה. התופעה תחלוף לאחר צבירת ניסיון וחיזוק שרירי התעופה.
• נהמה/רעש עמום ובד"כ חזק:
  הבעה תוקפנית שמטרתה להזהיר ו/או להפחיד ולהרתיע את הסביבה. לעיתים הנהמה מלווה בהרחבת אישונים. 
• נקישות לשון:
  כעקרון אלו קולות שמביעים ידידות/חברתיות ורצון לקרבה.
  אופייני בעיקר אצל קוקטיילים וקקאדו.
• חבטות/נקישות מקור:
  תוכים מסוימים שירגישו חוסר ביטחון עצמי, מאוימים פיזית או שהם חשים איום בפלישה לתחום המחייה שלהם (טריטוריה) ינסו להתגונן וקודם כל ע"י איום תוך השמעת קולות שבאות לידי ביטוי בנקישות-מקור.
  לעיתים נבחין בתנועות גוף נוספות – מתיחת הצוואר והרמת הרגל תוך ניסיון להדוף את הפולש המאיים.
  אם הפולש "לא יבין את הרמזים" – עלולה להיות תקיפה המתלווה בנשיכות.
• חיכוך/חריקות מקור:
  חיכוך שני חלקי המקור האחת בשנייה היא התנהגות נורמטיבית ולא מבטאת מסר כזה או אחר. במקרים מסוימים הדבר מעיד על שביעות רצון, והרגשה נינוחה.
  יש שחריקת המקור תהיה לפני או תוך כדי ההכנות ללינת הלילה, יש שהיא מופיעה על-סף ההרדמות או – גם במהלך ותוך כדי השינה.
• שריקה:
  שריקות יכולות להופיע כשהתוכי מרגיש טוב, בטוח ומוגן, שבע רצון מסביבתו, מרוצה ושמח.
  זריחת השמש מעירה את התוכי שעשוי לפתוח בסדרת שריקות שמביעות "הכרזה על הטריטוריה".
  שריקות דומות עשויות להופיע תוך כדי שקיעת השמש וההכנות ללינת הלילה.
• גיבובי מילים:
  התוכי ידוע כמחקה קולות שהוא שומע בסביבתו. חיקוי קולות נשמעים גם בטבע. קולות כאלה נשמעים כאשר התוכי נמצא במצב רוח מרומם, ולאחר שאכל כבר את ארוחתו. התוכי ישמיע "פטפוטים" בעיקר בשעות שבין הערביים וכשהן מושמעות לפני ההכנות ללינה .
  גם בשבי נשמעים "פטפוטי מילים" בעת בפרקי זמן שבהן התוכי מרגיש בטוח, מוגן ושבע-רצון. כך הוא מעסיק ומשעשע את עצמו.
• תנועות הזנב ימינה ושמאלה:
  התוכי מביע אי שביעות רצון מנוכחות האדם שעומד בסביבתו. ניסיות האדם להתקרב אל התוכי ולגעת בו עלול להיתקל הנשיכה הגונה.
  התנהגות זו יכולה להיות גם כלפי תוכי אחר לא רצוי שנמצא בקרבתו.
• פשיטת הצוואר ומתיחתו:
  תנועה זו נצפית כאשר התוכי מנסה לראות את סביבתו מבלי להזיז את רגליו. מתיחת הצוואר, תלווה בד"כ בהרחבת האישונים ותנוחת גוף שקטה ויציבה.
• עיקול/פיתול/סיבוב הראש:
  סיבוב הראש מצד לצד בשילוב – תנועה גלית, מעיד על התרגשות מיוחדת ובקשה לתשומת לב.
• הורדת הראש/השפלת הקומה/התכופפות:
  תנועה זו מלווה בהצמדת הכנפיים לגוף או ההפך – הנפת הכנפיים, ואז נצפה בתנועת הראש כלפי מטה ולפנים תוך כדי ריטוט נוצות הצוואר והראש. התנהגות זו מעידה על בקשת תשומת לב. אם התוכי לא יקבל את תשומת הלב שאותה הוא מבקש, כי אז הוא יצמיד את הכנפיים אל גופו תוך כדי משיכתן והטיית הראש כלפי מטה דבר המעיד על כוונתו לעוף לעברך.
  אם לא יקבל את מבוקשו (תשומת-לב) – יוציא לפועל את כוונותיו ויעוף אליך.
• סינוץ (סירוק, טיפול וטיפוח הנוצות):
  מדוע ציפורים מרבות לטפל בנוצותיהן? הנוצות הן מרכיב חיוני באיברי התעופה והן גם מגינות על הגוף.
  פעולת סירוק הנוצות והטיפול בהן מכונה "סינוץ" (סידור נוצות). התוכים מסדרים את הנוצות בעזרת המקור והרגליים.
  תוכים מסוימים מסדרים נוצות האחד לשני (בעיקר מדובר בבני זוג אבל – לא רק!) כאחד מהביטויים לקשרים החברתיים שביניהם. ואכן סינוץ הדדי מתרחש רק בין תוכים החברים באותה קבוצה, בעוד שסינוץ עצמי נמשך שניות אחדות, הסינוץ ההדדי עשוי להימשך זמן רב יותר, ונראה כי התנהגות זו תורמת להפגת מתחים בין חברי הקבוצה.
  הסינוץ ההדדי נועד גם כדי להסיר את המעטה שעוטה את הנוצות החדשות באותן מקומות שהתוכי לא יכול להגיע אליהן בעצמו.
  ומהו המסר של סינוץ עצמי? הוא עשוי לשמש ביטוי לתסכול או למבוכה.
  האם אין זה מזכיר לכם את תנועת היד בשערותינו במצבים מסוימים?
• מריטה וכרסום נוצות:
  אם שוללים את הסיבות הפתולוגיות כי אז, ישנן סיבות שונות למריטת הנוצות.
  המאפיין העיקרי לבעיית מריטת הנוצות הינו שכל מקרה הוא מקרה מיוחד ויחיד בפני עצמו המצריך אבחון ופתרון אישי.
  מה גורם לתוכי לפגוע בעצמו? אין ספק שהתעללות, הזנחה, וחוסר בתשומת לב גורמים לבעיות התנהגות כמו צרחות, נשיכות, ומריטת נוצות, חוסר בחשיפה לציפורים בוגרות מהן ניתן ללמוד "כיצד להיות ציפור" וחוסר היכולת להתמודד עם חרדות, לחץ סביבתי ושינויים באופן חיובי.
  תוכי שמח הוא אחד שהורגל לקבל שינויים, לשעשע את עצמו ויידע.
  חשוב מאוד שתהליך החברות ותהליך הגמילה יבוצעו ע"י מגדל תוכים מנוסה המבין כיצד מתפתחים תוכים גם בפן ההתנהגותי והפסיכולוגי ולא רק בפן הגשמי. מניעה היא המפתח היות וטיפול ושיקום לעיתים אינם אפשריים באופן מלא.
  לרוב מריטה כתוצאה מהפרעת התנהגות מתחילה בחזה ובנוצות "פרועות", מריטה כתוצאה מבעיה בריאותית תחל לרוב בכנפיים, מתחת לכנפיים ובגב אולם ללא בדיקה וטרינרית מקיפה אין אפשרות לשלול או לאשש מריטה כתוצאה מבעיה רפואית.
  תזונה לקויה (יותר מדי גרעינים ו/או מזון ביתי), יכול להיות גורם למריטת נוצות.
  קיצוץ נוצות שמשאיר קצוות חדים עלול גם לגרד ולגרום למריטת הנוצות.
  דיכאון עמוק או דיכאון מתמשך עלול לגרום לתוכי למרוט נוצות. הסימן המובהק לדיכאון אצל תוכים הוא מריטת נוצות, לכן חשוב לשים לב שהוא לא מתחיל למרוט עצמו.
  מה עושים?
  א- בדיקה וטרינרית כדי לשלול מחלות וטפילים (חיידק הקלמידופילה, צואה).
  ב- התעלמות מוחלטת (ויזואלית וקולית) כשהתוכי מורט את נוצותיו.
  ג- יש לשנות את דרכי התנהגותנו ומחשבתנו, עלינו להשתמש בחיזוקים חיוביים, ליטופים ומתן חטיף אהוב כשהתוכי מתנהג "יפה".
  ד- על התוכי ללמוד שהתנהגות רצויה תגרום לו לזכות בתשומת לב והתנהגות לא רצויה (מריטה) תגרום להתעלמות.
  ה- הסחת דעתו של התוכי תפחית גם כן את היקף המריטות, מלא את כלובו בענפים וצעצועים שאותם יוכל לנשוך, תוכי עסוק ימרוט פחות מתוכי משועמם. ריבוי צעצועים משמעו שיהיו לתוכי דברים רבים אותם יוכל לנשוך עד כדי כך שלא יידע מה הצעצוע הבא בו הוא עומד לשחק.
  ו- מקלחות תכופות הן "תרופת סבתא" ידועה ומומלצת.
  ז- הוצאת אנרגיה ע"י כך שנגרום לתוכי שינפנף בכנפיו.
  ח- במספר רב של מקרים תוכי שעבר לבית חדש הפסיק את מריטת נוצותיו. וכן במקרים רבים שינוי סביבה בבית כגון שינוי חדר או כלוב חדש ישיגו תופעה דומה.
  ט- שינוי בהרגלי התזונה ושיפור התפריט.שיפור התזונה.
  י- תשומת לב: לקיחת התוכי בידיים, ליטופים, דיבורים וכדומה.
• כנפיים שמוטות: להתנהגות זו קיימות מספר סיבות:
  טונוס שריר נמוך - ההתנהגות מאופיינת יותר אצל גוזלים ששרירי הכנפיים עדיין חלשים והם מתקשים לכנס אותם ולהצמידם אל גופם.
  כמו כן, תוכים ישמטו כנפיים לאחר רחצה כדי לייבש אתם.
  ניסיון לקירור הגוף כאשר הטמפרטורה בסביבה גבוהה. התוכי חש ברע.
  כנפיים שמוטות שכוללת גם עמידה על ריצפת הכלוב עלול להעיד על תוכי חולה.
• נפנוף הכנפיים:
  תנועות חדות של אחת הכנפיים או – של שתיהן מעיד על חוסר שביעות רצון ו/או מטרד וחשש מגורם מסוים בסביבה.
  ניסיון להחזיר נוצה למקומה לפני הסינוץ.
• הרעדת הגוף והכנפיים:
  התנהגות כזו מעידה על פחדים חששות עד כדי חרדות, עצבנות, חוסר ביטחון עצמי ומתח.
  יש להרגיע את התוכי ע"י יצירת קשר חזותי וקולי תוך דיבור רגוע ושקט.
  רטט של הגוף ובעיקר – של הבטן (נוצות הבטן נראות רועדות), יכול להצביע על ניסיונות להתחמם בסביבה קרה.
• רעד פיזיולוגי:
  אם לא מדובר בניסיון לחמם את הגוף והרעד לא נובע מפחדים, מחששות, מחרדות, מעצבנות, ממתחים או מחוסר ביטחון עצמי.
  הרי שמדובר ברעד שאינו פתולוגי.
  רעד כזה, הוא בעצם תנועה בלתי רצונית שנוצרת על ידי התכווצויות של שרירים.
  לא כל רעידה של הגוף הוא בהכרח חולני וסוטה מהנורמה.
  יש רעידות שנקראות "רעידות פיזיולוגיות", אלה הן התכווצויות שרירים מהירות מאוד, שמשקפות ויברציות בלתי רצוניות של הגוף או פעילויות עדינות של קבוצות שרירים עדינים שמקורה בעצבים המוטוריים.
  במקרה כזה, אין צורך לעשות דבר.
• תיפוף בכנפיים:
  התנהגות זו היא בעצם "מתיחת איברים" לאחר שהייה ממושכת ללא תנועה. תוכים נוהגים להתנהג כך כשמוציאים אותם מהכלוב לאחר שהיית הלילה.
  ההתנהגות הזו מופיעה גם כהכרזה, לכל הסביבה הקרובה, על טריטוריה.
  כל ניסיון התעלמות מהתנהגות זו והשגת גבול, עלול להביא בעקבותיו נשיכות.
• הזדקרות וסימור הנוצות:
  תוכים נוהגים לזקור ולהבליט את נוצות הראש, הזנב והכנפיים תוך הליכה "יהירה" והחלטית.
  התנהגות זו אופיינית ובולטת מאוד אצל אמזונות וקאקדו ולעיתים היא מלווה בהרחבת האישונים, מתיחת הראש וצרחות רמות.
  הקאקדו ובעלי ציצית אחרים, יזקפו את הציצית ויוסיפו הפרזה בחשיבותם.
  התנהגות זו מופיע בעת חיזור, כניסיון להרשים את בן הזוג ולמשוך את תשומת ליבו וכן – כהכרזה טריטוריאלית.
  בסיטואציה זו אין להפריע לתוכי, כל ניסיון לעשות זאת עלול להסתיים בנשיכות חזקות. 
• הליכה בקצב:
  הליכה קצבית, כשהראש מוטה כלפי מטה, אל עבר אדם או לעבר תוכי אחר מצביע על תוקפנות שמטרתה להרחיק את ה"יריב" הפוטנציאלי.
  לחילופין – הליכה קצבית כשהראש מורם, אל עבר אדם או אל עבר תוכי אחר יכולה להצביע על "הזמנה למשחק, סינוץ, ליטוף או סתם פינוק.
• עמידה על קורה, מוט או ענף:
  אם העמידה נעשית על רגל אחת, הדבר מעיד על תחושת נוחיות, ביטחון ורוגע.
  תוכי שחש ביטחון, ישן על רגל אחת כשהשנייה מתקפלת פנימה אל מתחת לבטנו, ראשו מוטה לאחור ומצטנף בין נוצות הגב.
• עמידה שפופה, מתכנסת ומכווצת:
  תוכי כפוף, כשראשו מופנה כלפי מטה ולפנים, כשנוצות הזנב פרושות, נוצות הגב סמורות, ואישוניו מורחבות מעידים על תוכי שאינו רגוע, משהו מציק לו ויש לגלות את הגורם לכך.
  ניסיונות להתקרב לתוכי שמציג התנהגות כזו תגרור תגובות תוקפניות וגם נשיכות.
• עמדה של התגוננות:
  תוכי שנקלע לסיטואציה שבה הוא חש אי נוחות מופחד, או שמאיימים עליו, שמסכנים אותו והוא מודאג וחרד לגורלו ומצד שני – לא יכול להתנתק ולברוח מהסכנה (למשל, כי הוא נמצא בכלוב) עשוי להתגלגל על גבו כשאצבעותיו פרושות והמקור דרוך ומוכן לנשיכה.
  התנהגות זו מעידה על נחישותו של התוכי להילחם במטריד, נצפית לעיתים קרובות אצל האמזונות.
• נענוע ותנודות הזנב:
  תוכי שמנענע ומטלטל את זנבו ונשימתו כבדה התנשפות מאומצת או נשימה חנוקה שמתלוות בקשיי נשימה עם חרחור או בלעדיו מעיד על מצב פתולוגי, התוכי חולה ויש למהר לווטרינר.
  עם זאת, יש שהתוכים מנענעים בזנבם (ללא התופעות לעיל) תוך כדי שירה או דיבור, אז כמוכן שההתנהגות מעידה על שמחה ושביעות רצון.
• מתיחת הזנב ופריסתו:
  אחד מההתנהגויות התוקפניות שמצביעה על עצבנות, אי-שביעות רצון ברורה מוחלטת, אי שקט וכעס.
  אם הגורם להתנהגות זו נמשך, התוכי יחמיר את התנהגותו ויתכונן לנשיכות.
  הגורמים להתנהגות זו: התקרבותו של אדם שאינו חביב על התוכי, חשיפה לפעילות ששנואה על התוכי, או שנמאס לו מפעילות מסוימת
• נדנוד (כשכוש) הזנב:
  התנהגות שמצביעה על נחת, סיפוק, שביעות-רצון ושמחה, בעיקר כאשר ההתנהגות מופיעה בסביבת אדם שאהוב על התוכי או בעת פעילות מהנה.
• מתיחת איברים, פרישת איברים, התמתחות הגוף:
  מטרת מתיחת הגוף הוא לשיפור הגמישות ובעיקר להארכת השרירים שהתכווצו לאחר שהייה ממושכת והעדר פעילות בלינת הלילה ועמידה ממושכת וכמעט ללא תזוזה על הרגליים.
  תוכים מותחים כנף ורגל נגדית כדי לשחרר את התכווצות השרירים ולהחיש את זרימת הדם.
• כיווץ האישונים או עיניים שהופכות אלכסניות:
  התוכי מביע כעס.

מריטת נוצות של קוקטיל

טיפול במריטה ע"י צווארון