מה בין תוכי בר לתוכי מבויית?
במאמר - המלצות שימושיות לגידול נוח של התוכי כך שיהיה חיית-מחמד נוח ונעים לגידול.
יש לזכור שהתוכי הוא בעל-חיים שתנאי הבית אינם בדיוק התנאים האידיאלים עבורו, כפי שקיים בטבע. בבית גידולם הטבעי, חיים התוכים בלהקות ומתקשרים ביניהם כל הזמן. הלהקה מספקת חברה וביטחון. בבית, רואה התוכי בבני הבית את הלהקה שלו. מכאן הצורך שלו לתקשר עם בני הבית. תוכים בטבע, משמשים קורבנות טרף עבור טורפים שונים. כאשר תוכי לא עונה לקריאות חבריו, רוב הסיכויים שהוא הפך לטרף קל עבור טורף כלשהו. מכאן החשיבות העצומה לקליטתו של התוכי בבית כבן משפחה ומתן תשובה לקריאותיו כל הזמן. קשה לנו להבין שכל תנועה חדה או שינוי בסביבת הכלוב מאיימים על התוכי ומכניסים אותו למתח. אם נמשיך למתוח את החבל הזה יותר מידי - התוכי עלול להתחיל למרוט נוצות או לצרוח ולנשוך את כל מי שמתקרב אליו מבלי שנדע מה הסיבה לכך. כדי להצליח בביות תוכים, צריך תמיד לזכור, שהתוכי, בניגוד לנו ולחיות שאנו רגילים בהם כמו הכלב והחתול, הוא חיה נטרפת.
תוכים הם יצורים אינטלגנטים. אולם, עולם המושגים שלהם והחשיבה שלהם שונה לגמרי משלנו. הם לא מבינים שאנו חיים בעולם של "מותר" ו"אסור". הם אינם מסוגלים לקשר בין עונש והסיבה לו ולכן עונשים אינם יעילים. אם אתה כועס על התוכי שלך, מעניש אותו, צועק עליו "לא!" או "אסור!" אתה רק פוגע בקשר שלך איתו, זה הכל. לא ניתן לחנך תוכים כפי שמחנכים ילד או כלב. מכאן הקושי והחשיבות שבלמידת הנושא לפני הקפיצה לתוך עולם קסום אך שונה לחלוטין מעולמינו. תוכים הם יצורים אוטונומיים. כל נסיון לשלוט בתוכי הוא מתכון לאסון. הדרך הנכונה להקנות לתוכי הרגלים חלופיים המתאימים לחיים בסלון היא, ע"י שימוש בפעולות הסחה שונות שיסיטו אותו מהתנהגות שאיננה מקובלת עלינו אל עבר התנהגות שמקובלת עלינו ולעודד התנהגות מקובלת ע"י מתן תשומת לב והטבות, פרסים וגמולים במטרה לחזק התנהגויות חיוביות. צריך תמיד להיזהר לא לעודד בטעות התנהגות שאיננה מקובלת. אם, למשל, אתה חושש שהתוכי ינשוך ואתה מושך את אצבעותיך ממקורו בבהלה – אתה מלמד את התוכי לנשוך (ובהזדמנות הבאה הוא גם יתפוס אותן). אם התוכי רודף אחרי אדם או תוקף אותו ואתה צוחק – אתה מעודד את התוכי להיות אגרסיבי. אם התוכי צועק ואתה מיד רץ אליו בבהלה וצועק: "שקט!" או "לא!" – אתה מלמד את התוכי לצעוק. תוכים בטבע מתקשרים באמצעות צעקות רמות. התוכי ישמח מאוד לתקשר איתך בצעקות. אם, לחילופין, אתה מעוניין בשקט בבית - במקום להגיב בצעקות – דבר בשקט, בביטחון ובשלווה, השמע צליל נעים שהתוכי מכיר ואוהב, או נסה להסיח את דעתו בדרך אחרת.
חינוך לעשיית צרכים
למרות מה שנהוג לחשוב, הרי שקשה מאוד עד בלתי אפשרי להרגיל את התוכי לעשות את צרכיו במקום אחד. יש להם יכולת איפוק לא קטנה אבל קשה להם להתאפק זמן רב. יש לזכור שהמטבוליזם (חילוף החומרים בגוף, תהליכי ניצול האוכל לאנרגיה ופליטת הפסולת) שלו נמרץ והוא מפריש את הפרשותיו בכל 15 עד 20 דקות. קל יותר ללמד את התוכי איפה אסור להם לעשות את צרכיהם.
כשאתה מבחין שהתוכי עומד לעשות את צרכיו אמור לו "לא" בקול מרגיע. לתוכים שונים יש התנהגות אופיינית לפני שהוא עושה צרכים כמגדל עליך לזהות את ההתנהגות הזו ולהכיר אותה, כך תוכל לעכב את התוכי מבמעוד מועד ולהרגיל אותו שלא לעשות זאת במקומות האסורים.
קיצוץ ציפרניים
אם התוכי מקבל הזדמנויות לשחיקת ציפורניים במידה מספקת אין צורך בקיצוץ. אבל לפעמים התוכי לא זז מספיק והציפורניים גדלות מאד ואז יתכן מצב שבו התוכי יתפס בכלוב או במשטח אחר בגלל הציפורניים הארוכות מדי וישבור את הרגל. ברוב המקרים מספיק רק לקצוץ או להחליק את קצה הציפורן כדי שהתוכי לא ישרוט אותנו. לא מומלץ לקצוץ ציפורניים לבד בבית - כמעט תמיד הציפורן מדממת וצריך להיות מוכן וערוך עם חומר העוצר דימומים (ראה התמונה בסוף דף זה).
קיצוץ הצפרניים נעשה גם כדי למנוע דקירות בידיו של המגדל והקזת-דם מיותרת. כשהתוכי עומד על היד ושיווי המשקל שלו מתערער הוא עלול לנעוץ את צפורניו במטרה לאזן את עצמו, אם הצפרניים חדות הן עלולות לפצוע.
לכן, כשלתוכי צומחות הצפורניים אין מנוס מלגזור אותן או לחילופין - לספוג את השריטות על הידיים כפי שקורה אצלי (ראה תמונת היד שלי ה"מנוקבת ככברה").
גזירת הצפורניים אינה מכאיבה ובתנאי שיודעים לעשות זאת. מי שלא התנסה בכך, מוטב שיבקר אצל וטרינר או מגדל אחר שבעל ניסיון בגזירת הצפורניים.
להלן מספר טיפים בכדי לגרום לתוכי להיות יותר נינוח "וידידותי למשתמש":
מידע נוסף כאן: http:/article/633